כמו בכל עונה של חתונמי, חציו השני של מפגש הזוגות הניב הרבה יותר מסקנות, החלטות ורגעים מזה הראשון. אם המפגש הראשוני של משתתפי העונה נוטה לייצר פסאדה של אחדות גם בקרב השבורים שבשידוכים, הרי שעד סוף הערב ובטח ביום למחרת, לאחר שמראות הלילה הקודם שקעו ועובדו היטב בתודעה, יוצאת לה החוצה האמת הלא נעימה.
ניר והגר מגיבים לתחקיר של ערן סויסה (ארכיון)
נשף המסכות הופך לחלום בלהות שכולו מראות. שיקוף של הזוגות אל מול עצמם, מול זוגות אחרים ומול מי שהם מנסים לדמות את עצמם - לשווא. כמו במקרה של שניר, שבו בפעם הראשונה (ורק כשהוא בחברת הבנים) הוא מעז להגיד את מה שהוא, מור והצופים יודעים כבר מזמן: הוא לא נמשך לרותם ולא באמת רואה עתיד כלשהו לקשר הידידותי ביניהם.
במשך עונה שלמה הוא ניסה לשכנע את מור שאלה המצלמות, הפורמט וההלם הראשוני שלא מאפשרים לו להביע חיבה פיזית. אבל כשמור מספרת ליוסי וחן שהמגע בינה ובין שניר במשך השבועות שבילו יחד הסתכם בנשיקה קטנה על השפתיים (וגם זה בהתערבות אלכוהול - מקדם העלילה וחומר הסיכה החברתי היעיל מכולם), כבר די ברור שאין בין השניים את המינימום הדרוש לאינטראקציה רומנטית. באמת, בין זוגות מבושמים במסיבות בית יש כבר יותר אקשן ממה שהיה בין שניר ומור עד כה.
עוד נחזור אליהם בהמשך למה שיהפוך לאחת מסצנות הסיום היותר כואבות בהיסטוריה של "חתונה ממבט ראשון", אבל קודם יש שלל זוטות לעסוק בהם מחלקו השני של המפגש. נניח כמות הבושם הבלתי הגיונית שמשה מתיז על עצמו, או העובדה שבעוד חלק מהזוגות זכו לבלות בחדרים מפנקים וראויים לשנת אדם, אחרים נאלצו להתאכסן בחושות מדכאות. בכל תוכנית אחרת היה אפשר לחשוד שמדובר בהחלטת בימוי אמנותית מודעת. כזו שבאה להמשיך את ההבדלים בסטטוסים של הזוגות שנרקחו כאן.
אבל בואו, מדובר בתוכנית שהכריחה אותנו לצפות בגרסת קריוקי של "הוטל קליפורניה" בפרק הקודם. כמו בלילה, גם בבוקר קופאים להם כל משתתפי ומשתתפות המפגש, ואת מה שהמבוכה והקור לא עשו תעשה האקרו־יוגה, או בשמה השני - משחק הפלונטר המסוכן ביותר בהיסטוריה.
אבל זו, מתברר, הייתה רק הקדמה למה שהפך לארוחת בוקר מהשאול. עינב ורז הם זוג מוצלח שמשדר על תדר משותף. המופנמות של שניהם מבהירה מדוע הם שודכו להם יחד, אך היא גם מבליטה את השונות החברתית שלהם מיתר הזוגות. היה קצת עצוב לראות אותם יושבים לבדם בארוחת הבוקר, תוהים אם מישהו יבוא לשבת לידם (ממש כפי שמצאו את עצמם בערב הקודם משוחחים זה עם זו בעוד יתר הזוגות התערבבו ביניהם).
אבל לפחות את העצב הזה הם חולקים אחד עם השנייה, כי את קטסטרופת רונן ורותם ניכר שרונן מעוניין לחלוק עם כל יצור חי שיסכים להאזין לו. רותם נראית אומללה בצורה שקשה לתאר וגם היא לא מנסה להסתיר עוד את תאונת העבודה שהיא הקשר שסידרו לה בתוכנית. רונן, לעומתה, ממשיך לעשות את מה שעשה כבר מהרגע הראשון של מפגש הזוגות – מחפש אוזניים לפרוק בהן את שחווה בתקופת השבי שלו.
"אבא שלי זה הליכה בפארק", הוא אומר לשניר בשלב מסוים בפרק, בניסיון להשוות את הזוגיות עם רותם לקשר בעייתי אחר שחווה בחייו. "עם כלבים שעושים שם קקי ופיקניקים", הוא מוסיף משום מה, וזו דרך מעניינת ודוחה למדי לומר שהמצוקה שחשת בנוכחות אישתך עוררה כל שד שלך מהילדות – ואז הרגה אותו ויצרה שד עצום וחדש לחלוטין. בתוך כל זה, במה שניתן להסביר רק כסינדרום שטוקהולם, הוא מודה שהוא מרגיש משהו כלפי רותם. בשלב הזה, אפילו היא תוהה למה. זה לא אומר שרותם היא אדם רע, כמו שהניסיונות שלה לשלוט בסיטואציה, ובכפועל יוצא לשלוט ברונן, נגעה בכל הפצעים החשופים שלו. אדם שכבר מההתחלה הבנו שמערכת היחסים שלו עם הוריו בעייתית ומסתכמת במילים "אתה לא טוב מספיק". אם מישהו ממומחי חתונמי חשב שקשר כזה יהיה התיקון של רונן, אז הניסוי הזה התפוצץ לו בפרצוף.
ואז הגיע מה שהיה כאמור אחד הרגעים העוצמתיים בתולדות התוכנית. הנסיעה חזרה של שניר ומור מהדרום אל הצפון (ושאפו למלך הדרום, רון מהצמד רון-טל, שיצא לו קל"ב) הייתה מחזה אמיתי, מרתק וכואב במיוחד. שניר עוד מנסה לגרום לחוסר המשיכה שלו למור להישמע כדבר שאפשר לעבוד עליו. אבל מור כבר יודעת, בטח אחרי שחזתה בצמדים יוסי וחן, רון וטל, עינב ורז ואפילו משה ונעם (נוכחים נפקדים בשני הפרקים), שככה לא אמורה להראות אפילו זוגיות טלוויזיונית. שניר ממשיך ללהג בדבר ההנאה שלו מנוכחותה, אבל מור לא מתרגשת עוד מההצהרות הריקות האלה. "כן, אני מבינה, אבל לא באנו למצוא חברים חדשים" היא יורה, ובפעם הראשונה מחליטה לקחת פיקוד על הסיטואציה.
עצוב לראות כמה היא קשובה לשניר ונכונה להיות שם בשבילו (גם כשהוא אומר שהפה שלו יבש היא מיד מושיטה לו בקבוק שתייה. חבל רק שהפה שלו יבש ממבוכה ובלבול ולא מצמא), וכמה הוא בסופו של דבר מנסה לא לפגוע בה. אם זה היה בחיים האמיתיים, היא אומרת לו, כבר מזמן לא הייתי שם. ונראה שזה מה שיקרה בפרק הבא. לפעמים כדי להגיע לגן עדן משהו צריך למות קודם. ובמקרה הזה נראה שדרכה של מור לצאת מה"קשר" הזה הוא דרך שיחה כואבת ועצובה עבורה באוטו ועבור הצופים בבית. באמת שהגיע לה יותר, ואולי מתישהו גם שניר יבין שהוא פספס פה בחורה נהדרת. אם הוא עוד לא הפנים את זה, אז בפרק של אמש גם הוא וגם היא הבינו לפחות דבר אחד: אין כוח בעולם שיכול לעצור אמת שזמנה הגיע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו