"שמיים אדומים" מציגה: קלישאת המציאות הישראלית שתמיד תחזור על עצמה

מבזק חדשות קוטע את המשדרים. המבזקנית יושבת באולפן בסבר פנים חמור, ידיה רועדות וחרדה מנצנצת לה בעיניים. "אירוע ביטחוני חמור בג'נין", היא מדקלמת בטון רציני ורוצה לומר: עדיין אי אפשר למסור פרטים, תיכף נשמע חפירות מפי הפרשן הצבאי והכתב לענייני ערבים - אבל בינתיים תנסו לדמיין את מה שאסור לנו לומר. הרי ראיתם את כל הפרקים הקודמים, וכולם יודעים איך זה ייגמר.

קלישאת המציאות הישראלית מלמדת כי כמעט בכל רגע נתון מתחולל כאן סיפור צבאי־ביטחוני שתופס כותרות. חילופי אש עם חמושים, פיגועים בתל אביב ופיצוצים בירושלים, הלוויות, ירי חוצה גבולות, עימותים על גבעה נידחת, או סדרת דרמה חדשה שמשחזרת טראומות מהזן הנ"ל. במקום לשאוף לפתור את הסכסוך - אנחנו מנהלים אותו, והוא מנהל אותנו.

איכשהו, רוב סדרות הצבא הישראליות מתגייסות לאותה שבלונה חלודה של המציאות ומסרבות לחרוג ממנה. סדרות פופולריות כגון "טירונות", "כפולים", "שעת נעילה" וכמובן "פאודה" הן תמיד אותה קלישאה עם קורוזיה. כוחות הביטחון שלנו נלחמים בבלתי אפשרי, הרחובות מדממים, והקצינים מקובעים על איפוק והכלה, מחבלים מתוחכמים דוחקים לפינה את גיבורינו הנועזים, ותמיד האירועים מתקדמים באווירת חאפ־לאפ וכסת"ח עם אותם ליהוקים נדושים שחוזרים על עצמם.

כמו שוטר בסדרת משטרה שנהרג ביום יציאתו לפנסיה - כך בכל פעם מחדש חייל שמתנשק עם חברתו יתעופף בפיצוץ מטען חבלה עוד לפני סוף הפרק, הערבי שהוסלל ללימודי רפואה בחו"ל יתגלגל להיות ארכי־טרוריסט, וכדי לנטרל אותו יזדקק השב"כ הישראלי לעזרתו של יוצא יחידה מובחרת שלא מסתדר עם מסגרות. במקרה או שלא, זהו תקציר סדרת האקשן הלוהטת שעלתה אתמול ברשת 13 - "שמים אדומים". סדרה שהיא קלישאה השואבת לתוכה את כל הסדרות האחרות.

מאור שוויצר ואמיר ח'ורי מגלמים חברי ילדות. אחד יהודי והאחר פלשתיני (תנחשו מי זה מי, ואל תגלו להם). החברות ניצבת בפני מבחן כשפורצת האינתיפאדה השנייה, המדינה בוערת והם הופכים לאויבים הנחושים להרוג זה את זה. הראשון מגויס לשב"כ, בעוד השני מתקרב לאחיו המחבל שידיו מגואלות בדם יהודים. יש גם צלע שלישית, ג'ני האמריקנית, שנקרעת בין שניהם.

אל חדר החקירות בשב"כ מובלים החשודים עם שק על הראש, כל הלוקיישנים נראים ממש אותו הדבר, ותהיו בטוחים שמישהו ימות בסוף. אלונה סער משחקת קצינת מודיעין נוירוטית, יעקב זאדה-דניאל ממחזר טייפקאסט של גבר-גבר מהשב"כ, וקאדר הערבים של "שמים אדומים" מכיל יוצאי "פאודה" כמו ח'ורי, לואי נופי וג'ורג' אסקנדר. הקלישאה כותבת את עצמה לבד, ומסתייעת בדיאלוגים שמרכיבים דילמות על זהויות וחברויות ועל לחץ פיקודי, מדיני ומשפחתי. סדרה שהיא קלישאה, ולכן עשויה להצליח מאוד בקרב ישראלים.

קלישאת המציאות הישראלית מלמדת כי כמעט בכל רגע נתון מתחולל כאן סיפור צבאי-ביטחוני שתופס כותרות. חילופי אש עם חמושים, פיגועים בתל אביב ופיצוצים בירושלים, הלוויות, ירי חוצה גבולות, עימותים על גבעה נידחת או סדרת דרמה חדשה. קלישאת המציאות הישראלית תמיד תחזור על עצמה במין לופ אינסופי - עוד מבצע, עוד הפסקת אש, עוד מבזק חדשות, עוד סדרה שמבוססת על החיים. זו קלישאת הקיום של מדינת ישראל.