התנגשות

דרמת הפשע האמריקנית לוכדת את הצופה כשהוא עוד לא ערוך לכך: שיחת טלפון למשטרה המדווחת על רצח היא המכה הראשונה בבטן. לאחריה מגיעות עוד. הגוון הריאליסטי, החדשותי, היומיומי, של "פשע אמריקאי" מאפיין את דרמת הדגל החדשה של רשת ABC. הרשת בעלת הדימוי הדינוזאורי מנסה להחיות את המוניטין שלה בסידרה שהיא הכל - דרמה משפחתית, משל חברתי על יחסים בין גזעים, שיעור בפלילים, חוק ומשפט - ואם זה נשמע לכם עמוס וכבד משהו, אתם לא לגמרי טועים. מאחורי "פשע אמריקאי" עומד היוצר ג'ון רידלי, חמוש באוסקר ("12 שנים של עבדות") ועם תיאבון בריא לעוד פסלונים. כשהוא מצויד בסיפור עצוב, מטלטל ונוגע ללב ובפליסטי הופמן האגדית, אפשר להמר שזה ייגמר בחיוכים רחבים בטקס ה"אמי" ובעונות נוספות.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

עוד לפני הטוקסידו והטקסים, צריכה הבטחתו של רידלי שלא להעניק לדרמה סוף שמח לשמש תמרור אזהרה. הצופים המעוניינים בדרמה משפחתית סכרינית על פשע איום שמסתיים במציאת האשמים, העמדתם לדין והשבת הצדק על כנו יזפזפו נא לערוץ אחר. בעורקי "פשע אמריקאי" המתרחשת בקליפורניה זורם דם רע, והטעם שהיא משאירה בפה חמוץ עד אפר. מסצנת הפתיחה שלה, דיווח על שני הרוגים בתקיפה ביתית - מאט סקוקי, איש צבא, ואשתו גוון, מלכת יופי בדימוס, שלמעשה אינה מתה אך נמצאת במצב אנוש - היא מתנהלת בשני יקומים. הראשון הוא עולמם של האנשים הלבנים, בני משפחותיהם של הקורבנות הדורשים צדק; ביקום המקביל חיים חבורת החשודים באמת והחשודים לכאורה - אנשי הביבים של קליפורניה, בני הכנופיות, פושעים, נרקומנים ובני מיעוטים. ההבדלים ביניהם מתבטאים בתפיסות העולם, בשפה, בלבוש, בהתנהגות. המתח הבין־גזעי נוכח בכל סצנה, גם כשהוא נעדר מהדיאלוגים. הרוח המרחפת מעל הסידרה היא של מועקה מתמשכת.

הדמיון בן "פשע אמריקאי" לשתי יצירות אמריקניות אחרות, "הסמויה" ו"התרסקות", מעמיד לסידרה רף ציפיות גבוה. מכיוון שאת הזוהמה המפוארת של בולטימור אי אפשר לחקות או לשחזר, נישאר עם ההשוואה ל"התרסקות" השנויה במחלוקת. שתי הדרמות מעמידות במרכז שאלות של גזענות ודו־קיום, ושתיהן עוסקות בציר שוטרים־פושעים־קורבנות. יש רגעים שבהם ממש אפשר למקם את העלילה בלוס אנג'לס הדמיונית של פול האגיס ולסגור עניין.

הופמן, המגלמת את אמו של מאט המנוח, היא אחת מגיבורות הדרמה. לאחר מותו הטרגי של בנה מתחילים להיחשף עברה הקשה, גירושיה הכואבים והמחיר ששילמה כדי לשמור על משפחתה מלוכדת. נוכחותו הקרובה של הבעל לשעבר, מהמר כפייתי לשעבר, מציף את כל הזעם האצור המפעפע בה. "אני מנסה לשכנע אנשים לגלות מי הרג את הבן שלנו ואתה יושב שם וחושב על עצמך?", יורה לעברו הופמן בתצוגת משחק דרמטית מעולה. אח, אילו מבטים היו יכולים להרוג. מבחינה סגנונית, "פשע אמריקאי" מתאפיינת בצילום ייחודי ובזוויות מקוריות, שנועדו להעצים את המתח. גם הבימוי של רידלי מסוגנן וכולל שימוש בא־סינכרוניות מכוונת בין תמונה לסאונד. לפעמים זה מעיק, רוב הזמן זה עובד. "פשע אמריקאי" מסקרנת ומושכת. היא משתובבת בתחבולות אמנותיות ידועות ומכניסה בכל פרק רמז לפאזל שירכיב את דמויותיהם האמיתיות של הקורבנות - רמז: לא מה שחשבתם, לא מה ששהורים שלהם חשבו - ויש הרגשה שהיא מסתירה עוד הרבה סודות וקסמים בשרוולה. אפשר לסלוח על מעידות סנטימנטליות ועל סצנות ממוחזרות, כל עוד הסיפור הולך לאנשהו. תחזיקו אצבעות לרידלי.