"עצבים" (Beef) של נטפליקס מתחילה ברכב שיוצא מחניה, ונגמרת בבינג' שלא דומה לשום דבר אחר. בטח לא בנטפליקס. דני הוא קבלן שיפוצים, והחיים של איימי כאילו נלקחו ממגזין, אבל תקרית אגו של שניהם בחניה מגלה מה קורה כשאנשים לא מטפלים באגרסיות שלהם.
סטיבן יון ("המתים המהלכים") מגלם קוריאני-אמריקני שמחלטר בין עבודות קבלנות לבין הימורים לא מוצלחים בשוק ההון. איימי לאו (הסטנדאפיסטית אלי וונג) היא אשת עסקים פריבילגית בתחום העיצוב, שצרות של עשירים מביאות אותה לשנוא את החיים. הוא מתוסכל כלכלית וחי במרדף בלתי נגמר אחרי הכסף, והיא מנסה לברוח מחיי העמדת הפנים בעולם העסקי והזוגי.
המרצדס הלבנה שלה חוסמת אותו, ואפילו פגיעה בטמבון לא נרשמת - אבל דני ואיימי הם אנשים שמתקשים להרפות, והם יוצאים למסע נקם שלא ראינו מאז "קיל ביל" ו"האדם נגד הדבורה". הקצב וחלק מהתחבולות יזכירו מעשי קונדס מטורללים סטייל טום וג'רי - אבל עם שמירה נכונה על לב וחמלה כלפי הדמויות הראשיות.
וונג נפלאה - ואני לא אובייקטיבי. היא מביאה את הומור הזעם שלה מבמות הסטנדאפ, מה שהופך את "עצבים" למוקפץ אסיאתי שמשלב מתוק, חריף והפרעות נפשיות. "עצבים" קולעת לטעם הישראלי גם ליציאה של רכב מחניה, והיא בדיוק מה שאנחנו צריכים עכשיו כדי ליהנות מצרות של אחרים ושל עשירים.
"עצבים" (Beef), נטפליקס
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו