תסלחו לנו, אבל אל תחסמו לנו את הבינג'

בשכונת ילדותי היתה חנות אופניים אחת, ומדי שנה לפני יום הכיפורים נהוג היה להזהיר את ילדי השכונה מרכיבה פרועה על אופניהם, כי לפי השמועות - בעל החנות היה מפזר בגינות העירוניות מסמרים ונעצים על מנת לחורר גלגלים, וכך בעצם לגרור את כולם אליו לחנות לטיפולים אחרונים לפני כיפור. לפעמים הוא היה ממשיך לתקן פנצ'רים גם אחרי כניסת הצום. דבקות במטרה וחומר דביק בגלגלים. מ3יותר לציין שהתור אצלו בחנות בשעות שלפני היה ארוך כמעט כמו התור ששרר באותן השעות בחנות הווידאו השכונתית. כי בשנות ה־80 הנוסטלגיות, שעליהן אני מתענג, קלטות וידאו להשכרה היו ה־VOD של הישראלים, ומי שלא הקדים ושריין לעצמו סרטים טובים - נאלץ להסתפק בסרטי אימה סוג ג'.

לצד השופר והסליחות, כיסאות פלסטיק בכיכר ואבנים על מכוניות נוסעות, קיימת מסורת נוספת ארוכת שנים של צפייה בטלוויזיה בכיפור. אולי פחות מדברים עליה בתקשורת המיינסטרים, אך המלצות צפייה הן מצרך מבוקש לפני הארוחה המפסקת, וכמו בימי קלטות הווידאו - עדיין מוכרחים להתכונן מראש לבינג' של כיפור.

כללי התקשורת משנת 1987 קובעים כי "ביום הכיפורים לא ישודרו שידורים עצמיים, ולא יתורגמו לעברית שידורים שאינם עצמיים". זאת אומרת - על הערוצים המקומיים נאסר לשדר, בעוד בערוצים זרים עם כתוביות מסירים את התרגום (נגיד, נשיונל ג'יאוגרפיק), ואילו יתר הערוצים הזרים משדרים כרגיל. כעבור כמה שנים החילה מועצת הכבלים והלוויין את התקנות הללו גם על שירותי ה־VOD.

בינתיים החוק התיישן, ומי שבעיקר כפופות לו הן ספקיות התוכן שמשדרות על גבי כבלים ולוויין (yes ו־HOT). כך נוצר מצב שבו VOD שנקלט באמצעות רשת האינטרנט (למשל, אפליקציות יס פלוס, סטינג או נקסט שמותקנות על טלוויזיות חכמות) פתוח חופשי לאורך יום הכיפורים, ואין עליו הגבלות. יותר מכך, גם על סלקום tv ופרטנר לא חלים כללי הרגולציה, כי הן משדרות דרך הרשת, והן רשאיות להחליט בעצמן אם לסגור או לפתוח VOD ביום הקדוש.

אז לכאורה הכל סגור, אבל בעצם גם אפליקציות של ערוצי הברודקאסט פועלות כרגיל (קשת, כאן, רשת), וכמובן - גם נטפליקס, דיסני+, אמזון ואפל טי.וי. למען האמת, גם החסימה המסורתית של ה־VOD כבר לא מוחלטת, ואתמול ניתן היה להזמין בפלטפורמות מסוימות תכנים ספציפיים דרך שורת החיפוש בשרת.

האפשרות לשלב היום טכנולוגיה עם חופש הפרט מחייבת אותנו לתכנן מסלול מחדש. הפרצות כבר קיימות בשטח בהמוניהן, ולכן מדינת הסטטוס־קוו בוודאי תשמח להמשיך להתנהל ככה עוד שנים בעיוורון מוחלט. בעיקר כי הנפגעים היחידים מהחסימה השנתית של VOD בקרב לקוחות הכבלים והלוויין הם רק מבוגרים שפחות מיומנים בטכנולוגיה.

במציאות שלנו, המדינה לא אמורה להגביל משהו חוקי שאדם עושה בביתו הפרטי ושלא מפריע לאף אחד אחר. במקום שאנשים ימשיכו לחפש לינקים לצפייה פיראטית של משחקי ליגת האלופות, יתכננו באלו תכנים ירצו לצפות בכיפור כדי להזמין מראש על מנת שיהיו זמינים ב־VOD אחרי החסימה, או יחפשו ברשת סדרות וסרטים בצורה לא חוקית - צריך לעדכן חקיקה.

אז סליחה, כמו שעדיין לא נועלים לכולם את האינטרנט ביום הכיפורים, ככה המדינה גם לא צריכה לחסום את האפשרות של אנשים לצרוך טלוויזיה בצורה חוקית בלי מגבלות בכל ימות השנה.

שידורי ה־VOD ביום כיפור