פגישה. הפגישה הגורלית, שהתקיימה אתמול בין נציגי האוצר למורים, נקבעה למועד הכי לחוץ בלוח השנה - יומיים וקצת לפני הצלצול. כי במדינת ישראל לא יזיזו משא ומתן עד שכל החרבות יונחו על צוואר האזרח.
שביתה היא שם קוד לפאניקה לאומית. ובעת כאוס - העסקנים פורחים. בזכותה השיגה לעצמה יפה בן דויד ראיונות בשלוש המהדורות שלשום - צעד תדמיתי להעצמת כוחה, שאולי טשטש קצת את העובדה שהיא מחזיקה אותנו בני ערובה ומנהלת את מאבקה על גבם השביר של ילדים.
אתמול, כשבן דויד ניסתה לחלץ הישגים בפגישה הגורלית, סגניתה ישבה במקומה באולפנים והבהירה כי תשעה חודשים המזכ"לית היא שעשתה מאמצים "כדי לא להגיע ל-1 בספטמבר מבלי לדעת מה קורה". ועדיין, כן הגענו לרגע האחרון - וכולם רוצים לסחוט עכשיו רווחים ותועלת: השרים שאשא ביטון וליברמן מדלגים בין מצלמות, נשיא התעשיינים התערב, יו"ר הנהגת ההורים התרוצץ, ויו"ר ארגון הגננות הבהירה כי רווחת הגננות נשכחה מחוץ למו"מ.
תכף נשמע צלצול. הילדים יחזרו לכיתות, השגרה תשוב לחיי בן דויד, ובמשך שנה (עד איומי השביתה לפני 1 בספטמבר הבא) נשכח איך עשו מאבק על הגב שלנו כדי להרוויח זמן אוויר בטלוויזיה.
