באותו יום השבוע נתקלתי בשני פריטים תקשורתיים הקשורים לאוכל ושהיו קשורים זה לזה.
האחד, ידיעה בעיתון "הארץ" על כך שהשף אביב משה הופך את מסעדתו לכשרה. "מעולם לא היה קשה כל כך", סיפרה כותרת המשנה, "למצוא חזיר בתפריט בישראל". המידע הזה מוכר לי היטב כחובב אוכל וכשומר כשרות.
כמות המסעדות האיכותיות הכשרות בישראל שברה כל שיא אפשרי, והיא גדלה מדי יום. מסת אוכלי הכשר בישראל הגיעה למספרים משני־שוק, והיא מתוגברת על ידי העלייה המסורתית מצרפת. קו החוף מנתניה ועד אשקלון נכבש בשיעורים עצומים, וגם המאחז העיקש של תל אביב הולך ומתכרסם, רחוב אחרי רחוב.
תוך זמן לא רב המיינסטרים הקולינרי האיכותי בישראל יהיה כשר. רשימת מסעדות טובות, אם תיערך ביושר ולא מתוך פוזיציה פוליטית או חברתית, תהיה חייבת לכלול רוב מספרי של מסעדות כשרות.
ואז, בערב, ראיתי בטלוויזיה מנה של ביסק (מרק) סרטנים. זה קרה בתוכנית הבישול האהובה עלי, "מאסטר שף", שבעונתה זו מתעלה על עצמה ולדעתי היא ממש מצוינת.
מה קורה לי כשאני רואה מנת סרטנים בתוכנית האוכל האהובה עלי? כלום. אני לא מזדעזע ולא נתקף זעם, לא רץ לטבול במקווה או לשטוף את הפה בנוזלי קודש כמו מרק צח עם קניידלך או קריסטל מנטה. אני פשוט מבין, בשנייה אחת, מהטבעיות שבה מתייחסים השופטים לבחירה של המתמודד להציג מנת סרטנים, שאני לא בבית. שהטלוויזיה הזו משדרת לי ואולי עבורי, אבל היא לא שלי. תאמרו: ומה בכך? אז היא לא שלך. או! אני אומר. שאלה נכונה ובמקומה. והתשובה טמונה ברישא של הדברים, כאן לעיל. איך מרשה לעצמה קשת, גוף התקשורת החזק והמוביל במדינה, לגרום למיליוני ישראלים תחושה קרה ומנוכרת והרגשה שהם צופים בטלוויזיה שהיא לא שלהם?
עזבו לרגע את הקב"ה, את תורת ישראל, את אבותינו שמסרו נפשם, את עקרונות הצביון של מדינה יהודית. בואו נדבר ביזנס נטו. יש פי עשרה יותר ישראלים שחשים ניכור כשהם רואים ביסק סרטנים בטלוויזיה מאשר ישראלים שלא יסתפקו בשלל התכנים הקולינריים אם הם לא יכילו חזיר/פירות ים/בשר וחלב. איפה השיקול השיווקי/מיתוגי?
והתשובה טמונה, כבר שנים ארוכות, בדנ"א התקשורתי בישראל, שקובע את האופי של כלי התקשורת כולם, את רוחם ואת סדר יומם. הוא לא קשור למגמות פוליטיות ולא להוראות מלמעלה (נהפוך הוא, האינטרס הכלכלי הקר היה לשדר אל הרוב המסורתי). הוא קשור לניתוק בועתי שמאפיין את הרוב המוחלט של מנהלי הערוצים הגדולים, דבר שגורם להם להתעלם מנתוני האמת ולהמשיך לראות את העולם שסביבם, שאליו הם משדרים, דרך הסביבה החברתית והתעסוקתית שלהם. זה ממש לא עניין אידיאולוגי ואפילו לא פוליטי, זו סתם בעיה של חבורה טובה ונעימה שכבר שנים תקועה על מדיום־שוט ולא מצליחה לפתוח ולראות את התמונה הרחבה. 
kobiarieli@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו