סטודנטים למשחק: יורם לוינשטיין הטריד אותנו מינית

"נכנסתי לבית הספר הזה בולדוזר, יצאתי משם סמרטוט": היום (שני) בחדשות הערב בכאן 11 שודר התחקיר של העיתונאית והמגישה מיכל רבינוביץ', שבמסגרתו היא חושפת עדויות של תלמידותיו ותלמידו של יורם לוינשטיין - המנהל והמייסד של בית הספר למשחק. תלונה ראשונה כבר הוגשה במשטרה.

העדויות שנחשפות לראשונה מציירות תמונה של הטרדות מיניות לכאורה, הצעות מגונות ומגע לא הולם, מצד לוינשטיין. תלמידיו בשנים האחרונות טוענים גם שספגו ממנו השפלות, צרחות ושימוש בדימויים מיניים בוטים בזמן שיעורים וחזרות.

אחד העדים סיפר: "הוא היה מחבק אותי והיינו יכולים לדבר עם אנשים והוא ממשיך לחבק אותי. הוא היה מוצא אותי במסדרונות ומתאפק לא לשלוח לי הודעות ושמחכה לסוף שנה כדי להגשים את הרצונות שלו. הוא תופס לי את היד ואמר לי שאני מאוהב בו. מעולם לא אמרתי שאני מפנטז עליו או משהו בסגנון אבל גם לא אמרתי שאני לא בענין כי זה יפגע בי".

"יד על המותן נופלת ומגיעה לטוסיק שוב ושוב. גם כשהוא פוגש אותי הוא אומר שהוא מתגעגע אלי וחושב עלי בלילה", סיפר אחד המשתתפים. "היו לו נגיעות מיניות ולא ידעתי איך לעצור את זה", סיפר בוגר אחר.

בוגרת נוספת סיפרה כי בעקבות דברים שאמר היא החלה בטיפול פסיכולוגי. ״תראי איך את נראית. תראי איך הציצי שלך נופל״, סיפרה למצלמה.

יורם לוינשטיין מסר בתגובה: "הסיפור הזה נפל עליי כרעם ביום בהיר ואני מזועזע ממנו. לא נמסר לי עד לשידור הכתבה במי מדובר, אבל עברתי במחשבה מהירה על אלפי תלמידים שלמדו אצלי משחק, ולא הצלחתי לחשוב על מישהו שיכול/ה להגיד עליי דברים כאלה. אני כבר 35 שנים עם הסטודיו במקצוע הזה. זה תחום רווי מתח. הרבה פעמים אני האיש שעומד מול אנשים שיש להם חלום להיות שחקנים מפורסמים ובעצם גודע להם את החלום. אבל מעולם! מעולם לא היתה לי מטרה לפגוע אלא רק לקדם על מנת שיעבדו במקצוע. אם האישום הוא חיבוק, אז בהחלט אנחנו מחבקים בבית הספר, אוהבים את התלמידים ותומכים בהם בכל דרך. בשום אופן לא חיבוקים עם קונוטציה מינית חלילה.

"התיאורים האלו מופרכים וכמובן שאין בהם אמת. בית הספר שלנו מקפיד מאוד על הנושא הזה של הטרדות מיניות: יש לנו ממונה על הנושא וכל תלונה מבוררת לעומק ומטופלת. החדר שלי אף פעם לא נעול וגם הציטוטים שיוחסו לי בכתבה שקריים. אני לא משתמש במילה "מברגה" ואני לא הייתי מאפשר לשיח עם תלמיד לעבור לפסים כאלו שלא מתאימים. להיפך, אני אחראי על המשמעת בבית הספר, אני מקפיד על כל איחור וחיסור, ולפעמים גם מדיח תלמידים על בעיות משמעת. לא הייתי שם את עצמי לעולם בידיים של אף תלמיד בצורה כזו".

עוד אמר: "גם הטענות על אמירה משפילה לתלמידה היא עיוות נורא של המציאות. צריך להכיר את הסטודיו שלנו. זה קורס טיס של תחום המשחק. זה מקום תובעני, אנחנו עובדים בצורה אינטנסיבית עם כל תלמיד כדי להוציא ממנו את הכישורים שלו למקסימום במטרה שיצליח. במובן מסויים הרבה אנשים באים דווקא אלינו מתוך ידיעה שאצלינו אתה תעבור תתעצב לשחקן מקצועי והכשרון שלך יהפוך להיות כלי שאנשי מקצוע ישתוקקו לעבוד איתו. כשאנחנו אומרים לשחקן שהוא יפה או מכוער תוך כדי עבודה על מונולוג, זה בפירוש לא מתייחס למראה החיצוני שלו אלא על איך שהם מביאים את האישיות שלהם לידי ביטוי ומה הם יכולים לשנות בתפיסתם על מנת שישפרו עצמם כשחקנים. הרי בסופו של דבר בית הספר קיבל אותם ללימודים מתוך הנחה שיוכלו להתפתח.

"גם במקרה של חן בראל זכרונה לברכה, ובניגוד מוחלט למה שטענתם, לא היו מסיבות עם תלמידים אצלי בבית. היה פעם בשנה כנס שנתי של העמותה שהיה באופן סמלי ביום ההולדת שלי ואני נידבתי את חצר ביתי לטובת העניין. היו שם בוגרים, מורים, תורמים של העמותה וחברי ההנהלה לצד תלמידים משנה ג' בלבד שהוזמנו אליו. האירוע הוא מצער מאוד אבל הוא נחקר על ידי המשטרה והתיק הזה נסגר. הניסיון לצייר כאילו ערכתי בביתי מסיבות עם תלמידים, הוא פשוט עיוות של המציאות".

לוינשטיין הוסיף: "הסטודיו הוא שם דבר בעולם התרבות הישראלי והשפיע רבות עליו, הן מהבחינה המקצועית והקהילתית. הבוגרים הם שחקנים מובילים בתאטרון הקולנוע והטלויזיה. אנחנו ממוקמים בשכונת התקווה והתלמידים עובדים עם 19 קבוצות בתוך השכונה כ-300 איש. מבחינה זאת הסטודיו היה והינו פורץ דרך. אני עומד על כך, שכל טענה שקרית תתברר עד הסוף. אני בטוח שהבירור יעלה שלא נפל פגם בדבריי וגם ישפוך אור על הנסיבות שהובילו להצפה של הטענות האלו. אני מזמין את כל מי שרוצה לבוא לסטודיו ולראות מקרוב איך אנחנו עובדים, כדי להבין עד כמה הטענות האלו חסרות שחר".