השחקן שחזר בשאלה: "אני דתל"ש, אבל עדיין מאוד מאמין"

כשמתקשרים לטלפון של יונתן הורנצ'יק, את מקומו של צליל החיוג תופסת, מכל הדברים, נעימת הסרט "רוקי" המפורסמת.

זה בהחלט שובר קרח אפקטיבי לתחילת שיחה, וגם פתיחה לא רעה לאייטם על שחקן עולה שפועל בימים אלה בכמה חזיתות ומטפס בסולם קרייריסטי כמו אותו רוקי בלבואה בסצנת המדרגות המפורסמת שצולמה בפילדלפיה.

אבל יותר משמדובר בהצהרה, זו בעיקר בחירה אקראית למדי של ילד קטן שעוד התלהב בזמנו מפיצ'ר חדש. כזה שמאבד מהקסם לא הרבה אחרי השימוש הראשוני בו, ואף פעם לא מוצאים זמן לשנות אותו מטעמי לוח זמנים וסדר עדיפויות של אדם בוגר.

"האמת היא שזה תקוע שם בערך מאז שהייתי בן 8, ואני לא יודע איך להחליף את זה", הוא מודה, "אבל זו  כנראה הבחירה הכי טובה שעשיתי בחיים שלי, כי כל מי שמתקשר אלי בפעם הראשונה שומע את המנגינה הזו וחייב לדבר על זה".

עסק שחור

לפחות במונחי מוטיבציה הורנצ'יק בהחלט יכול להשתוות לבלבואה הצעיר, ועד כאן השוואות מאולצות לסרט ההוא. בימים אלה הוא בחזרות לתפקיד ראשי בהצגה "אגממנון" של תיאטרון הקאמרי, לצד דרור קרן; בקרוב תעלה ב"כאן חינוכית" העונה החדשה של "הסדרתיים", סדרת הנוער שבה פרץ; על מסכי הקולנוע כבר רץ סרט הלהיט "תיכון מגשימים" שבו הוא משתתף; ובקאמרי הוא גם משחק כבר זמן מה ב"החולה ההודי", לצד שרה פון שוורצה ותום אבני. הספק לא רע עבור שחקן בן 23, ולא במקרה תום אבני מוזכר כאן.

"אני הסיפור הקלאסי של הילד ששם בובות בסלון והכריח את ההורים שלו לראות הצגה שהוא משחק בה", הוא מספר. "הייתי צופה בקלטת של 'ספר הג'ונגל', רואה את תום אבני מקפץ בתחתונים אדומים בטלוויזיה ויחד איתו מקפץ בתחתונים אדומים בסלון.

"ההורים שלי מספרים שבזמן הקידוש, בכל שישי בערב, הייתי עולה על כיסא ומדקלם את המונולוג של פאקלי הסנאי מתחילת ההצגה. ממש דמיינתי את עצמי על במה, כמוהו, היה לי ברור שאגיע לשם. היום שנינו בתפקידים הראשיים ב'החולה ההודי', משחקים שני אחים".

לתפקיד בולט (לצד אמיר בנאי, נועם קלינשטיין ויעל שלביה) ב"תיכון מגשימים", אופרת הראפ הקולנועית מבית היוצר של עמית אולמן, שנולדה במקור כהצגת ראפ (כמו הסרט הקודם של אולמן "העיר הזאת"), הוא הגיע לא רק בזכות יכולות המשחק שלו. "כשצפיתי ב'העיר הזאת' בקולנוע התפוצץ לי המוח מרוב התלהבות.

"פעם בשעות הפנאי אני והחבר'ה שלי היינו משמיעים כל מיני ביטים ועולים עליהם בפריסטייל, אנחנו אוהבים את השטויות האלה. אבל לעשות ראפ בסרט דורש מיומנות מטורפת, וזו יכולת שהיינו צריכים להתאמן עליה ולגדול לתוכה. היה לי הניסיון החובבני מהפרי סטייל עם החברים, אבל לצורך הצילומים עברנו מחנה אימונים קשוח וחזרות. היינו בידיים של אולמן ושל ג'ימבו ג'יי, איש מתוק להפליא, וכולנו בסרט עבדנו מאוד קשה כדי לספק את הסחורה".

שומר על האמונה

הוא גדל בבית דתי־לאומי ברחובות, למד בישיבה תיכונית והיה מדריך בבני עקיבא. כשהיה בן 3 התגרשו הוריו, וכשהיה בכיתה י"ב חזר בשאלה. "לכאורה אני באמת חוזר בשאלה. כשאנשים שואלים מה אני, אני אומר שאני דתל"ש", הוא מסביר, "אבל זה מורכב, כי אני עדיין מאוד מאמין". שאלת הקונפליקט בין עולמות הבמה והדת שיחקה תפקיד בחייו מגיל צעיר.

"ההורים שלי קיבלו את זה וידעו שאני רוצה להיות שחקן מאז שהייתי קטן, אבל ההתנגשות הזו לא אפשרה לי לשחק עד הסוף. למדתי בחוג משחק ופרחתי שם, אבל כשעליתי לישיבה תיכונית החליטו שאני צריך לקחת הפסקה ממשחק. אני חושב שהם גם רצו לשמור עלי מהעולם הזה, שהוא מורכב וקשה. בגיל 18, כשבכלל תכננתי לשרת במודיעין, איכשהו התקבלתי גם לתיאטרון צה"ל. כשהבנתי שזה הכיוון שלי ושאני חוזר אל החלום הזה בכל הכוח, זה כבר נאמר בבית והתקבל באהבה.

"לא אגיד שההורים שלי קיבלו את זה באופן מושלם ושהכל הלך בקלות, אבל בסוף שניהם קיבלו את זה. אבא שלי קיבל מייד ואצל אמא שלי זה היה תהליך, אבל כיום גם היא תומכת מאוד בבחירה שלי".