לא רק הסדרה "זהב שחור": זה סרט הראפ הישראלי שחובה לראות

בחור צעיר ולא מקובל שעובר לבית ספר תיכון חדש נאלץ להילחם על מעמדו וללמוד כיצד "עושים את זה נכון" ב"תיכון מגשימים", מחזמר ראפ לבני הנעורים שמגיע אלינו שנתיים בלבד אחרי מחזמר הראפ הפילם-נוארי "העיר הזאת", עליו חתומים אותם היוצרים המוכשרים (הבמאי-תסריטאי-מוזיקאי-שחקן עמית אולמן, התסריטאי-מוזיקאי-שחקן ג'ימבו ג'יי, והמלחין-מפיק המוזיקלי איציק פצצתי).

השורה התחתונה היא כזאת: אם אהבתם את "העיר הזאת", סיכויים גבוהים מאוד שתעופו גם על "תיכון מגשימים", שמרים את הרף לעומת קודמו בכל המחלקות (ושכמו קודמו מבוסס גם הוא על מחזמר בימתי מקורי שהועלה בהצלחה רבה במשך שנים).

התקציב גבוה יותר, ההפקה שאפתנית יותר, החרוזים מורכבים יותר, יש (הרבה) יותר ניצבים, וגם הביטחון העצמי (משני צידי המצלמה) השתדרג לו באופן משמעותי. התוצאה? חגיגה קולנועית-מוזיקלית מבריקה, מבדרת ומאוד-מאוד מרשימה שמייבאת את ז'אנר סרטי התיכון לישראל בהצלחה מסחררת ובלתי ניתנת לערעור.

אמיר בנאי (הבן של אורנה) מגלם את יואב, תלמיד י"ב מנס ציונה שעובר לעיר הגדולה עם אמו התפרנית (מיכל ינאי). נועם קלינשטיין (הבת של רמי וריטה) מגלמת את שימי, בת הכיתה החביבה (והלא מקובלת גם היא) שמסייעת לו למצוא את הרגליים ואת הידיים בבית הספר החדש.

בתמימותו הרבה - ובניגוד מוחלט לאזהרותיה של שימי - יואב ממהר להתאהב במלכת השכבה (יעל שלביה) ולהסתכסך עם בריון צפון-בון בשם חנן (יונתן הורנצ'יק), שמשפיל אותו עד עפר בבאטל אכזרי וחד-צדדי שהופך לוויראלי.

כעת יהיה על יואב המסכן לשכנע את חמורבי (עמית אולמן), מאסטר אגדי ומסתורי שמנהל את הקיוסק הבית-ספרי, שיאמן אותו לקראת אליפות הראפ הגדולה, ושיעזור לו למצוא את הקול האמיתי שלו.

ההשפעות של "תיכון מגשימים" נעות בין סרטי תיכון קלאסיים של ג'ון יוז ("מועדון ארוחת הבוקר", "בת 16 הייתי"), לבין סרטי נעורים מודרניים יותר ("קלולס", "ילדות רעות", "יש לה את זה", "סטפ אפ"), לבין פארודיות על סרטי נעורים באופן כללי ("Wet Hot American Summer"), לבין סרטי/אלבומי קונג פו ("קיל ביל", הדיסקוגרפיה של וו טאנג קלאן), לבין מערבוני ספגטי (שימו לב למוטיבים בפסקול שאינם מפסיקים לקרוץ לכיוונו של אניו מוריקונה).

במהלך הצפייה חשבתי גם על "עניין של זמן", כמובן – הדבר הכי קרוב שהיה לנו ל"בברלי הילס 90210" ו"דגראסי" – ובאופן טבעי, גם על "8 מייל".

אם אין די בכך, הרי שנוכחותו המלבבת של המוזיקאי-שחקן יובל מנדלסון (שייגעצ, המסע לפולין), בתור "המספר", מרפררת לתפקידו של ג'ונתן ריצ'מן ב"משתגעים על מרי", ובכלל, יש כאן עוד שפע של הומאז'ים ומחוות ורפרנסים שיבהירו לכם שהיוצרים מכירים את המטרייה הקולנועית/מוזיקלית שבה הם שוחים מכל הכיוונים האפשריים.

מבחינת אנסמבל השחקנים, אין כאן מישהו אחד שלא עושה את עבודתו בצורה נהדרת, והליהוקים, קטנים כגדולים, מקפידים להיות מושלמים. אמיר בנאי ונועם קלינשטיין – שאותם לא הכרתי לפני הצפייה בסרט – סימפטיים, נינוחים, ומשכנעים לחלוטין בתפקידים הראשיים, וכל טענה על נפוטיזם צפויה להתרסק מיד על סלעי המציאות. הצוות שתומך בהם מצטיין גם הוא, ויפה לראות איך כל אחד יודע בדיוק על איזו משבצת הוא צריך לשבת.

בתוך כך, מחמאות מיוחדות מגיעות לעידו ברטל, שמגלם את אביו של חנן הבריון באופן מאיים/משעשע/נואש, ולעמית אולמן, שמתקרב מאוד ללגנוב את ההצגה בתור חמורבי, ההאטורי הנזו של היצירה.

כנהוג בז'אנר, התסריט מחולק לפרקים, וכל פרק מתפקד כמו טראק מוזיקלי אחד ארוך, שהולך ומתפתח וצובר תאוצה עד שהוא מגיע לשיא מוזיקלי/דרמטי/רגשי. ניכר שמאמץ מופרע הושקע בכל חלק וחלק, וכמו ב"העיר הזאת", גם כאן ישנה תחושה חזקה של שיתוף פעולה, של עבודת צוות, ושל התגייסות של קבוצה למען השגת מטרה משותפת.

קשה שלא להיסחף אל תוך המערבולת היצירתית והאנרגטית שהולכת ונבנית על המסך, ועוד יותר קשה שלא להמשיך ולזמזם את השירים אחרי היציאה מן האולם.

ההיפ-הופ הישראלי נהנה בימים אלה מרגע משמעותי בזרקורים. בשבוע שעבר עלתה לשידור הסדרה המצוינת והמאוד מומלצת "זהב שחור", שמוקדשת להיסטוריה של הז'אנר בישראל, ובתזמון מושלם מגיע כעת גם "תיכון מגשימים" כדי להשלים את החגיגה מהכיוון השני.

הגראנד פינאלה של הסרט, שמתרחשת ב"תחרות הראפ הגדולה", היא מפגן אדיר של כוח, כישרון וכריזמה שמציגה קשת רחבה של קולות וסגנונות, שחולקת כבוד לחלוצי הז'אנר בישראל, ושאינה מותירה שום מקום לספק.

עמית אולמן, ג'ימבו ג'יי ואיציק פצצתי הם הלין מנואל מירנדה שלנו. "העיר הזאת" ו"תיכון מגשימים" הם הגרסאות שלנו ל"שכונה על הגובה" ו"המילטון". כל שנותר לעשות הוא להתפעל, להריע, ולקוות שהשלושה כבר שקועים עמוק בעבודה על הפרויקט המשותף הבא. כי לא רק שהחבר'ה האלה עושים את זה נכון. הם עושים את זה פצצה.

"תיכון מגשימים", ישראל 2026

ציון: 5 כוכבים