אבל בעולם התרבות: אחת הנשים המייסדות, החלוצות והמשפיעות בתחום התיאטרון והבמה הלכה לעולמה בגיל 87 והותירה אחריה מורשת מפוארת ואמנים המומים וכואבים אותם ליוותה במשך עשרות שנים.
מרים עציוני, זוכת פרס מפעל חיים מטעם אקו"ם, זוכת פרס מפעל חיים מטעם איגוד המפיקים והאמרגנים בישראל, זוכת פרס מפעל חיים מטעם אמ"י, נולדה בפולין הוגלתה עם אמה ועם עוד עשרות אלפי יהודים לסיביר, שם שהו כשנתיים וחצי. כששוחררו מסיביר על ידי צבא אנדרס בשנת 19,42 הועברו השתיים לטהרן, ומשם, בפברואר 1943, לארץ ישראל.
בשרותה הצבאי, ריכזה את לשכת האמנים בענף הווי ובידור במפקדת קצין חינוך ראשי. עם שחרורה, החלה לעבוד עם מפיקים שונים: חנוך גורי, משה ולין וגיורא גודיק. בשנת 1967 הקימה (יחד עם תיאודור תומא) מועדון קפה תיאטרון במלון הילטון תל אביב, ושנים לאחר מכן פתחה משרד הפקות עצמאי, והייתה לאישה הראשונה בתחום בו עסקו עד אז רק גברים.
מאז הפיקה ומפיקה עשרות הצגות, מחזות מקוריים ומתורגמים, מחזות זמר, ערבי זמר, ערבי בידור, והצגות לילדים. בשנת 1970 הקימה עציוני את תיאטרון יובל, שהיה מהתיאטראות הפרטיים הראשונים בישראל והעלה עשרות הצגות בכל רחבי הארץ. לצד זאת ליוותה במשך השנים אמנים ואמניות רבים, כמנהלת אישית וכאדם להתיעץ אתו ולסמוך עליו, בהם חוה אלברשטיין, חנה לסלאו, דודו פישר, ישראל פוליאקוב, גברי בנאי, יזהר כהן, אורי בנאי, גילת אנקורי, נתן דטנר, אודיה קורן, ארנון צדוק ואחרים.
בשנת 2018 קיבלה פרס הוקרה על מפעל חיים מטעם אקו"ם ואיגוד המפיקים והאמרגנים בישראל על היותה "האישה שפרצה את "מועדון המפיקים הגברים" ובחמישים השנים האחרונות, הפכה לחלק בלתי נפרד ממנו". בשנת 2026 נבחרה ליקירת העיר תל אביב-יפו. עציוני הותירה אחריה שני בנים, נכדים, ועשרות אמנים ואמניות שחייבים לה את הצלחתם.
בין האמניות הבולטות שעברו דרך לצד עציוני נמצאת חנה לסלאו, שכמעט יובל שנים צעדה אתה יד ביד, בונה את הקריירה המפוארת שלה. בלב שבור ובגרון חנוק היא מספרת ל"היום".
"עבדנו יחד 48 שנה, אין דברים כמוה. דינוזאורים כאלה. אישה שהיתה גם מפיקה, גם הפיקה את הצגות היחיד שלי וגם עשתה ניהול אישי, לי ולעוד רבים. זהו. תם ונשלם פרק ארוך מאוד בחיי. הרבה פעמים היו רואים אותנו ביחד ושואלים אם היא אמא שלי. הייתי אומרת 'כמעט, היא כמעט אמא שלי, היא האמא התרבותית שלי'. עצוב וקשה לי לדבר עליה, היא היתה באמת אשת אשכולות, אין כבר אנשים כאלה עם הידע וההבנה שלה את עולם הבמה".
גם נתן דטנר זכה לליווי האישי של מי שהאמינה בו לאורך השנים. על זה הוא מספר: "מרים היתה באמת מהמוהיקנים האחרונים, דור הנפילים של האמרגנים שהפיקו, עשו, גילו, ייצגו. דור כזה שפעל כשעולם הבידור התחיל במדינה המתפתחת. היא הקימה את התאטרון שלה וייצגה כל כך הרבה אמנים. לזכותה יאמר שהיא נתנה לי את עבודת הבימוי הראשונה בחיי כי היא האמינה בי. זה היה עיבוד של אלדין לחנוכה, וזה היה מדליק".
הוא הוסיף: "זו אישה שליוותה אותי לאורך הקריירה הרבה מאוד שנים, יצגה אותי והיתה אישה להתיעץ איתה, לשאול אותה שאלות, אישה שאפשר היה לדבר איתה על העתיד, שהתה מתקנת ללו טעיות, שהבינה את עולם הבמה. היא ובעלה אורי היו צמד גדול, ביום שהוא נפטר היא נשארה לבד והרגישו שלקחו חלק מגופה".
השחקנית אודיה קורן: "היא ייצגה אותי והיתה המנהלת האישית שלי למעלה מ-30 שנהץ אחראית על כל הקריירה שלי. אם לא היא, אני לא יודעת מה היה קורה. היא האמינה בי יותר משאני האמנתי בעצמי. היא היתה אשת מקצוע הוליסטית. גם מפיקה. גם מנהלת. גם מבינה במה ותאטרון, היתה מאסטרית".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו