מיקי מוכתר: "אני לא אחזור להיות מה שהייתי, משהו השתנה לנצח"

בשנתיים האחרונות הילדים והילדות שלנו הצטרפו גם הם לקבוצת הפוסט־טראומטיים, איבדו בני משפחה, חוו פציעות בגוף ובנפש וגילו עולם של חרדות במדינה פצועה ומדממת.

מי שמנסה להדליק להם אור בחושך הזה היא מיקי מוכתר־עורי, כוכבת הילדים המצליחה ("מיקי מה נשמיקי") שתשחק בחנוכה הקרוב ב"מותק מהאגדות". זוהי ההפקה לקטנטנים מבית היוצר של הפסטיגל, שמציינת 15 שנים להיווסדה, בבימויו של עומר זימרי, שאיתו גם כתבה את המופע השנה (בהיכל שלמה בתל אביב וברחבי הארץ), כחלק משליחות שהיא מרגישה בשנים האחרונות, ומאז המלחמה - עוד יותר. לצד מיקי ישתתפו גם מני ממטרה, קוגומלו, רועיקי מצחיקי ומשפחת ספיר.

כשהיא לא על הבמה היא מכהנת כנשיאת מטה המאבק למען הילדים, ממשיכה ביתר שאת לתת קול למי שאין לו, לפעול למען החלשים ולנסות להאיר את החושך שעוטף את כולנו. במרכז הסיפור - קשת בענן מסתורית קוראת לחבורה לעזור להחזיר את האורות הקסומים שנעלמו, והכוכבים נכנסים לאגדות מוכרות, מתמודדים עם בעיות ומנצחים אותן בעזרת אומץ, חוכמה, שמחה ואהבה.

"אני משתתפת ב'מותק' כבר הרבה שנים, ובכל הפעמים, למעט פעם אחת, גם השתתפתי בכתיבה. גם השנה כתבתי יחד עם עומר זימרי הבמאי את 'מותק מהאגדות', שבה האגדות שלנו קצת מתבלבלות וקוראים אותנו לדגל, לעזור ולסדר. כי אם לא יהיו אגדות לא נאמין בסוף טוב, לא נדע להבחין בין הטוב לרע ולא נזכור שהטוב מנצח", אומרת מיקי.

"יש המון מסרים בדברים שאני כותבת, גם בהצגות שלי, שבהן אני משתתפת בכתיבה, המסר מאוד חשוב לי. יכול להיות שההצגה מהנה ומצחיקה ומרגשת, אבל אני גם רוצה שהילד ייקח משהו הביתה כמו להקשיב להורים, לא לדבר עם זרים, לדעת שהנסיך מתאהב בסינדרלה לא כי הנעל מתאימה לה לרגל, אלא כי הלב שלה היה טוב, והוא לא בוחר באחיות הרעות בגלל ההתנהגות שלהן. או בסיפור של פינוקיו - שמבין שהוא רוצה להיות ילד אמיתי אבל לא נותן מקום לרגשות שלו, לפחד, לשמחה - להבין שזה בסדר לפחד לפעמים.

"בתקופה האחרונה אני משחקת גם ב'שלגייה'. שם המלכה רוצה להיות הכי יפה ושולחת להרוג אותה, היא אוכלת תפוח והנסיך מציל אותה, ואני מנסה ללמד שהיופי הוא לא הכי חשוב אלא חשוב להיות בני אדם, גם אם אנחנו לא מאמינים באותו הדבר.צריך לעשות דברים טובים ולהיות אנשים טובים בדיוק כמו שהעם שלנו עם טוב, וזה מה שאנחנו מנסים להעביר ב'מותק' - שהכל יהיה יותר טוב אם כל אחד יכבד את השני.

"אנחנו גם מדברים על זה שמותר לפחד. גם אני מפחדת לפעמים, אני אומרת את זה לילדים גם על הבמה, אבל לא צריך לפחד וצריך לזכור שאחרי החושך בא האור".

בשנתיים האחרונות היה לילדים הרבה מאוד חושך. נדמה שאת וכוכבי הילדים קיבלתם על עצמכם תפקיד נוסף בתיווך המציאות המורכבת הזאת.

"נכון, יש תפקיד חדש. מאז 7 באוקטובר גם אני השתניתי, גם אני לא אחזור להיות מה שהייתי, משהו בי השתנה לנצח, נקרע פה חלק גדול בלב שלנו. יש כל כך הרבה ילדים שרצו לרקוד, חיילים שנפגעו, אח שלי הוא חייל שנכנס ויוצא מעזה, והפחד הזה כל הזמן קיים בי. אני איבדתי אח אחר, לא קשור למלחמה, אבל אני מכירה את האובדן, ואני מלווה ילדות שחזרו מהשבי, ילדים בטראומה, ואני מרגישה שיש לי תפקיד חשוב. אני חייבת לתת לילדים האלה אור בחושך, להדליק את האור.

"הופעתי בשדרות ובאופקים, הסתכלתי על הילדים וחשבתי על מה שהם עברו, וזה היה מבחינתי כמו להופיע בנוקיה מול 5,000 איש. זה הקהל שהכי חשוב לי, הילדים של המדינה שלי. כולנו פוסט־טראומטיים. יותר מזה, אנחנו עדיין בטראומה. כשאני על הבמה אני לא יכולה להוציא מהפה שלי טרילילי טרללה, אני צריכה לקחת אחריות ולהעביר מסר כי בשעה וחצי שהם שלי אני רוצה לתת להם אור ותקווה, וגם להורים שלהם, שאני רואה את העיניים העצובות שלהם. אני מרגישה ממש שליחה".

פעילות חיונית בעמותה

מקום נוסף שבו היא שליחה הוא מה שהיא עושה לצד האמנות, אולי אחד הדברים הכי חשובים שיש - מאבק באלימות כלפי ילדים. "אני הנשיאה של מטה המאבק למען הילדים, עמותה שקמה בעקבות כמה מקרים שהיו פה, ובה גם הורים של נפגעי עבירה.

"המטרה היא לעזור להורים, לתת להם מענה, לתדרך אותם, לתת להם חיבוק. זו עמותה שעזרה לקדם חוקים, כמו חוק החמרת ענישה שעבר בכנסת. העמותה הזאת היא בדמי"