מחזה חדש שמציג את נסיך בריטניה כדמות הומוסקסואלית מלאת מיניות מעורר סערה

בניו יורק, מחזה חדש בשם "Prince Faggot" ("הנסיך ההומו" כמילת גנאי) מעורר סערה ציבורית ותרבותית ומציף מחדש את השאלה: איפה עובר הגבול בין חופש אמנותי לאחריות מוסרית?

ההצגה, מאת המחזאי הקנדי ג'ורדן טנהיל, מציבה את הנסיך הבריטי ג'ורג בן ה-11, בנם של הנסיך ויליאם והנסיכה קייט והיורש השלישי לכתר, במרכז עלילה בועטת שמדמיינת אותו בגיל 19 כהומוסקסואל המתמודד עם סמים, BDSM ויחסים טעונים עם משפחת המלוכה.

ההפקה, שעלתה ב-Playwrights Horizonsוזכתה להארכה בעקבות ביקוש חריג, אינה מסתירה את כוונותיה. ג'ורג' מוצג בעירום ובסצנות מיניות מפורשות, לצד בן זוגו ההודי-בריטי המבוגר ממנו דב. כל זה מתרחש על במה שבה הקהל מתבקש לנעול את הטלפונים שלו בכניסה כדי למנוע תיעוד, כשההפקה מבהירה שמדובר בחוויה תיאטרונית קיצונית.

המחזה לא טורח לטשטש שמות: הדמויות הן אלו של בני משפחת המלוכה האמיתיים, כולל קייט, ויליאם ואחותו של ג'ורג' שארלוט. הוא נפתח במונולוגים אישיים של השחקנים שמקרינים תמונות ילדות שלהם ומדברים על רגעי זהות קווירית מוקדמים. מיד לאחר מכן מוצגת תמונה ויראלית של ג'ורג' כילד שהפכה בעבר לסמל ל"אייקון גאה" - תופעה שמעלה שאלות נוקבות על מיניות, ייצוג והשלכה חברתית על ילדים. מכאן ההצגה מדלגת לעשור הבא ומציגה את ג'ורג' כסטודנט לאמנות באוקספורד שמביא את בן זוגו להכיר את הוריו הנסיך ויליאם והנסיכה קייט.

מסכות, עירום וסמים

הסצנות המיניות המפורשות, כולל קשירות, מסכות, עירום מלא ושימוש בסמים, משולבות בדיאלוגים חדים על זהות, כוח, גזע, היסטוריה קולוניאלית והמורשת של המלוכה הבריטית. טנהיל בוחן את המתח בין טקסי המלוכה לטקסי BDSM ומעמיד במרכז את השאלה מה קורה כאשר ילד שגדל תחת עין ציבורית הופך לאובייקט של פנטזיה ציבורית.

התגובות להצגה קוטביות במיוחד. רבים מהמבקרים והקהל הביעו אי נוחות עמוקה מהשימוש בילד אמיתי כדמות ראשית בעלילה כה בוטה, כאשר לא מעט צופים הגדירו את ההצגה כ"פאן-פיק קריפי" ותיארו "תחושת לכלוך". "האם זה לגיטימי לכתוב פנטזיה מינית על ילד אמיתי?", תהה אחד הגולשים ברדיט. אחר הוסיף: "כל דבר שנוגע למיניות של ילד אמיתי הוא מחוץ לתחום".

מנגד, יש מי שמצאו בה ערך אמנותי אמיתי: ג'סי גרין מהניו יורק טיימס כתב ש"ההצגה לא רק מצליחה לזעזע, היא גם מרתקת, נועזת ומעוררת מחשבה". גם New York Theatre Guide שיבח את הדיון המעמיק בנושאים של זהות קווירית, כוח, מסורת ויחסי גזע והדגיש את הביצועים של הקאסט ואת העיצוב הבימתי המוקפד. The Wrap ציין שמדובר ב"מטא-תיאטרון במיטבו ומעורר מחשבה".

טנהיל עצמו מסביר שמטרת המחזה היא לבחון את האופן שבו החברה משליכה זהות מינית על ילדים ואת המתח בין נראות קווירית לבין ניצול. הוא בוחר להקביל בין טקסי המלוכה לטקסי BDSM וטוען ששניהם מבוססים על חוקים, מסורת וציפיות חיצוניות. הקאסט, שכולו מורכב שחקנים קווירים, זכה לשבחים על הופעותיו והעיצוב המינימליסטי והמעברים החדים בין עולמות - מהארמון למועדון סקס - מדגישים את ההתנגשות בין הפאר המלכותי לתת תרבות מינית.

למרות הסערה, ואולי בגללה, ההצגה מושכת קהל מגוון כולל סלבריטאים כמומדונהשהגיעה לצפות ופרסמה תמונה עם השחקנים. באתר Show-Score היא זוכה לדירוג של 72% כשאחד הצופים כתב: "אם אתם מחפשים משהו עם אומץ - זה הכרטיס שלכם".