אבא שלהם הוא דני קושמרו? אנסמבל "ציפורלה" משיק מופע מסקרן

בפעם הראשונה: במסגרת חגיגות 20 שנה להקמת האנסמבל "ציפורלה", שאותן מציינים חבריו במגוון הופעות ואירועים מיוחדים שיתקיימו לאורך השנה, הם נכנסים אל עולם חדש עבורם - עולם הילדים.

בחנוכה הקרוב יעלו חברי "ציפורלה", שנוסדה ב־2005 והפכה עם השנים לגוף תוכן המביא אל הקהליצירה ישראליתמקורית בשלל פלטפורמות, את "ציפורלה לילדים". המופע כולל מערכונים, שירים וסיפורים ומציג את העולם האמיתי של הילדים היום בצורה משעשעת, מקורית ואינטליגנטית, בסגנונו הייחודי של האנסמבל הפרוע.

"זה מטורף שעברו 20 שנים", אומר תומר נהיר פטלוק (43), מדור המייסדים. "אנחנו מסתכלים 20 שנה אחורה ואני יודע שזה נשמע הכי זקן להגיד את זה, אבל אנחנו לא מאמינים שעברו 20 שנה", הוא צוחק. "מבחינת אנרגיה, יצירתיות והאהבה שלנו זה כלפי זה וכלפי המקצוע, נדמה שרק התחלנו. אנחנו באמת כל הזמן מחיים את עצמנו ביצירה ובתכנים שאנחנו מביאים לעצמנו ולעולם, ואחרי 20 שנה זה מרגיש חדש כל הזמן, למרות שנראה שרק לפני רגע יצאנו מבית הספר למשחק".

כמה ממייסדי הקבוצה נשארו עד היום? כי היו כאלה שעזבו.

"כשיצאנו מניסן נתיב היינו עשרה בוגרים מהמחזור שלנו, ולאט־לאט עם השנים היו עזיבות של אנשים שהחליטו ללכת לדרך עצמאית או לעזוב את המקצוע. עם כולם אנחנו עד היום בקשר, והם חברים שלנו. היום שישה מתוך המייסדים עדיין יוצרים ופועלים בקבוצה, ואליהם הצטרפו שחקנים ושחקניות".

"יש פחות ציניות"

היום נמצאים בקבוצה לצד תומר, גל פרידמן, לוטוס אתרוג, תמרה קליינגון, אפרת אביב,כרמל נצר, בר חדד, אלעד סננס וגל ברק, דודו גולן ועומרי דורון. לצד הפעילות באנסמבל, חבריו חופשיים לפעול וליצור גם מחוץ לקבוצה ונדמה שזה, בין היתר, אחד העוגנים שמשאיר את הקבוצה מגובשת ומלוכדת.

"זה לגמרי ככה. ברגע שאת מאפשרת למישהו לעשות מה שהוא רוצה ולא מונעת ממנו, זה עוד יותר מחזק את הקשר שלך לאנסמבל", מאשר תומר, "במשך 20 שנה לפחות חצי מהזמן שלנו הוא שיחות עומק על יעדים ומטרות שאנחנו רוצים להגיע אליהם, וגם פעולות להבין איך הכי נכון לנו לעבוד יחד. אנחנו מעודדים אחד את השני לעשות דברים מחוץ לאנסמבל כי זה מעשיר גם את האינדיבידואל וגם את הקבוצה".

בימים אלו הם ממשיכים להופיע עם המופע החדש "קלאסה". עם המופע לילדים יעלו לראשונה ב־30.11 בבית ציוני אמריקה, ולאחר מכן ירוצו איתו במהלך החנוכה.

איך נולדה ההחלטה להופיע לראשונה לילדים?

"זה דובר הרבה בשנים האחרונות, בעיקר מאז שהרבה מחברי האנסמבל הפכו להורים בעצמם. בעבר גם היינו עושים הצגות ילדים שלא קשורות לאנסמבל והרגשנו שיש בהן משהו חסר, שהיינו רוצים להביא את החותמת של 'ציפורלה' לתוך העולם הזה.

"השנה, בגלל שזו שנת ה־20, רצינו לאתגר את עצמנו, וגם מצאנו קונספט. שנים חיפשנו לדייק איזה דבר חדש נביא לעולם הילדים, ומצאנו מה הדבר שמחבר בינינו לעולם הזה. בעצם בתהליך היצירה התחלנו להביא חומרים וסיפורים אישיים שלנו לחדר החזרות, כאלה שעיצבו אותנו כילדים, ולראות איך מנגישים אותם לילדים. המנטרה היא לדבר לילדים בגובה העיניים ולשמור על השפה הציפורלית".

אחד הדברים שמאפיינים את הלשון הציפורלית הוא הציניות והלשון המושחזת בסאטירה שלכם. זה לא ממש משהו שעובד בהצגות לילדים.

"יש באמת פחות ציניות, וכרגע בשלב החזרות יש יותר אהבה לחומרים וזה לזה. בחרנו להביא את אורי אוריין, שעובד וכותב בעולם הילדים, כי הרגשנו שאנחנו צריכים עזרה של מישהו חיצוני שייתן גבולות גזרה ויגיד 'זה משהו שילדים לא יבינו, שלא יתפוס'.

"אנחנו באמת משתדלים לבוא עם המון אהבה, אבל כן מרשים לעצמנו לצחוק על דברים מסוימים. אולי אין ציניות או סאטירה, אבל יש את הטירוף הציפורלי שהוא הרבה יותר בגובה העיניים ומונגש לשפה שילדים יכולים להבין וגם ההורים שלהם".

אתם יוצרים לילדים בתקופה קשה מאוד. משהו מהמלחמה והמצב ייכנס למופע?

"הנושא של המלחמה והחטופים לצערי לא ייכנס למופע, בניגוד למופע שלנו 'קלאסה', שמאוד מדבר על זה. אנחנו רוצים ליצר אסקפיזם לילדים שלא יכולים לברוח מהמציאות באמת, כי מספיק שתהיה אזעקה כשהם בדרך למופע כדי להחזיר אותם למציאות. לכן אנחנו רוצים ומשתדלים לתת להם מעטפת של אסקפיזם טהור".