"אני מרגיש אחראי על זיכרון הילדות שלהם": הקוסם הצבאי הראשון בצה"ל מדבר

בתקופה בה אנו משוועים כל כך לקסמים ולהוקוס פוקוס שיחליף אתהמציאות המסויטת, מגיע לתיאטרון ישראל קליוסטרו, הקוסם הצבאי הראשון בצה"ל, וינסה לפזר קצת קסם. זה יקרה במסגרת פסטיבל הקרון הבינלאומי ה-33 של תיאטרון הקרון בירושלים, שיתקיים בין 22-18 באוגוסט, במשכן תיאטרון דוידסון החדש בגן הפעמון. במשך חמישה ימים יעלו בפסטיבל יצירות של תיאטרון חזותי, תיאטרון חפצים, תיאטרון בובות ויצירות קרקס עם למעלה מ-25 הצגות לילדים ולמבוגרים מהארץ ומהעולם. במתחם החוצות בפסטיבל, שנקרא "הוקוס פוקוס - קסמים, כישופים ולהטוטים", יעלה קליוסטרו את המופע "תפריט הקוסם".

"תיאטרון זה אחד מסוגי הקסם שאני הכי אוהב", הוא מספר. "כל הרעיון של השהיית הספק הוא משהו שמעסיק אותי מאוד בתור קוסם. הפעם, ותודה מיוחדת לשחר מרום ודפנה קרון, המנהלים האמנותיים של מתחם ה"הוקוס פוקוס" בפסטיבל, שהציעו לי לוותר על הארשת הנפוחה ומלאת החשיבות של הקוסם ולגרום לכך שהקסמים יקרו מעצמם מבלי לחכות למחיאות כפיים. העניין של לוותר על מחיאות כפיים הוא לא קל. קוסם ניזון מאהבת חינם ומכור לזה".

מה אתה חושב על עולם הקסמים היום? נדמה שיש המון מנטליסטים, אמני חושים וכל מיני סוגים של קוסמים.

"מה זה משנה איך קוראים לזה, העיקר החוויה הרגשית וההצלחה לייצר סיפור שנוגע במקשיב. הבעיה בעיניי היום היא נגישות המידע והקלות הבלתי נסבלת שאתה יכול להיות קוסם רק מלגלוש באינטרנט. הכל בא לצעירים מאוד בקלות. אין מאמץ כמעט, אין שום מכשול שעומד בדרכם. זה פוגע באמינות שלהם, זה פוגע בעולם הסודי והמכובד של הקוסמים שכבר 5,000 שנה מנסים לשמור על הסוד - מה שהיום כמעט בלתי אפשרי.

"אבל אני מאמין שהצורך 'לגעת באלוהי' לעולם לא יחלוף. אנשים תמיד יזדקקו לקסם, בטח בתקופה הנוכחית. אני מאמין שיש קסם אמיתי, ואני חושב שזה מה שמבדיל אותי מהקוסמים הצעירים ושאר המנטסליסטים למיניהם. כקוסם ותיק שפגש מאות אלפי ילדים סביב חוויית הקסם, שזה בעצם לגעת בחלק מהלב שלהם, אני מרגיש אחראי על זיכרון הילדות שלהם. לפחות על החלק של המפגש עם הבלתי אפשרי. אחריות כבדה שאני לוקח באהבה. תמיד".

איך עוברים עליך החודשים האחרונים?

"בימים אלה למזלי אני טרוד בהכנות לפסטיבל ובמופעי הקיץ. אין דבר שיותר מסיח את הדעת מקסמים, בין אם אתה צופה ובין אם אתה קוסם בעצמך. המלחמה תפסה אותי בשיאה של מחלה, פיברומיאלגיה. ודווקא ההבנה שאני בר מזל והגורל ציידו אותי ביכולת מופלאה לשמח, להעלים כאב לזמן מוגבל ולהשכיח את הצרות. מצאתי בעצמי כוחות על לשכוח את הכאבים של המחלה ומצאתי את עצמי פעיל, חוזר לבמות על אף הכאב לאחר שנתיים של היעדרות במופעי התנדבות למיניהם שלא חסר למי לתת בימים אלה.

"ליבי נשבר כמו שאר אזרחי ישראל על החטופים, המפונים, והקורבנות של 7 באוקטובר והמלחמה. הלוואי והייתי יכול לעזור, אבל למרות שאני קוסם, זה לא אפשרי להעלים את הבעיות. אפילו המדינה לא יכולה. זה כמו באחד השירים שלי, 'גם לקוסם חשוב תמיד יש בעיות'. אני בן אדם אופטימי מיסודי ומקווה שנצליח להגיע לפתרון היחידי שאני רואה כאפשרי, שזו מילה שהפכה להיות גסה בימים אלה - שלום".