פני שנתיים התיישב כותב שורות אלה יחד עם איש תחנת רדיו דרום יורם סוויסה, לסיכום השנה במוזיקה הישראלית. זו היתה השנה הראשונה שאחרי 7 באוקטובר, אירוע שהיה מפץ גדול בשלל מונחים ובכל תחום בסדר היום הישראלי (יש שיטענו גם העולמי, וזה לא יחטא לאמת).
עולם התרבות, כדרכו, הגיב גם הוא לאירועים, ואחד הדברים הבולטים שעלו מאותה שיחת סיכום היה השינוי בטעמה של האוזן המקומית: אחרי כעשר שנות שליטה בלתי מעורערת של הפופ הישראלי ברשימות ההאזנה, אירועי היום ההוא ואדוותיו נתנו אותותיהם גם בטעמם של היושבים בציון, שנטה לכיוון יצירה שקטה יותר, מכונסת. דווקא השיר הבולט ביותר באותה שנה, "חרבו דרבו" של נס וסטילה, לא בהכרח ייצג את המגמה הזו. "להלחין את הנקמה", הגדיר אותו סוויסה בסיכום השנה ההוא.
שנתיים מאוחר יותר, כשאנחנו נפגשים לסכם עוד שנה במוזיקה הישראלית, הדברים נראים אחרת, שוב. "אני יכול לומר שבשנה הזו, בניגוד לשנתיים הקודמות, אפשר לראות בבירור שאנחנו כעם רוצים לשמוח", אומר שדרן הרדיו הוותיק. "המוזיקה שלנו מן הסתם מתחברת אל רחשי העם, ואפשר לראות את זה בשירים. אתה רואה הרבה יותר אנרגיה של רצון לשמחה, התנתקות מכל כאב. יש גם שירים כמו 'הלוואי' של פאר טסי וחנן בן ארי (שבו השניים שרים 'הלוואי שיכולנו לשמוח מכל הלב, הלוואי שיכולנו לברוח מהכאב, בלי תופעות הלוואי, בלי טילים בשמיים', ע"פ), יש שירים נוגים. אבל המגמה הבולטת היא, ללא ספק, איזה צימאון ורצון של העם הזה לצאת החוצה, לשמוח, להתנקות ולהשתחרר מהכאב".
הטבלה לא משקרת, וסוויסה מציג ראיות שמגבות את הטענה שלו. "זה מתבטא, למשל, בשירים כמו 'טוק טו מי' של שחר טבוך, 'בריידזילה' של נועה קירל או 'בית ביפו' של דודו טסה. במשך תקופה היינו באיזשהו כאב וברדיו שלטו שירים עצובים. השנה עברנו למקום של להרים את הראש, לשמוח, אולי לברוח, עם שירים כמו 'ריו דה ז'נרו' של עומר אדם, 'עוף מוזר' של פאר טסי, גם 'מישל' של נועם בתן נמצא במקום מאוד גבוה בסיכום השנה. יש כאן הרמת ראש, אי אפשר להתעלם מזה".
"הקהל מחזיר להם"
גם האינפלציה בהופעות הענק מעידה, לדעתו, על הצורך הישראלי בבידור, והוא שולל את הטענה שהסיבה לכך היא שמאז 5 באוקטובר וההופעה של ברונו מארס בפארק הירקון, לא ביקרו אומנים גדולים במחוזותינו. "כולם שואלים את עצמם איך יכול להיות שכל האמנים הגדולים ממלאים אצטדיונים. אני לא יודע אם זה היה קורה לולא הצימאון של העם והרצון שלו לצאת החוצה ולהתנקות", הוא אומר. "ואני לא בטוח שזה קשור לכך שאין כאן כרגע הופעות מחו"ל.
"תקלטתי במופע הראשון של אייל גולן בבלומפילד, למשל, בחנתי את הקהל שמגיע להופעות האלה. זה לא קהל שבמקום זה היה הולך להופעה של אד שירן, נניח, אם הוא היה מגיע לארץ. זה נכון גם לגבי ההופעות המפוצצות של אודיה. זה קהל שאוהב את הזמר/ת שלו. אם המדינה לא פיצתה את האמנים מספיק (על סגירת עולם התרבות כתוצאה מסבבי הלחימה), אז הקהל מחזיר להם כפליים".
סוויסה מסמן את אודיה, נועם קלינשטיין ועדן בן זקן כזמרות שעשו את השנה החולפת, ובכך מבחין במגמה נוספת שבאה לידי ביטוי בבחירות המאזינים. "במשך שנים היה את העניין הזה שאנשים שואלים, 'מה קורה עם זמרות?', כלומר אין ייצוג נשי, פרט אולי לשרית חדד", הוא אומר. "היום אפשר לספור המון זמרות במצעד, הן בועטות וחזקות".
מצעד סיכום השנה של "ישראל היום" יתקיים בשישי הקרוב וישודר באתר "היום".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו