"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אלבום העשור שלי: קנדריק לאמאר

על כתבי התרבות של "ישראל היום" הוטלה משימה לא פשוטה: לבחור את אלבום העשור שלהם ולהסביר מדוע דווקא הוא זכה • סער גמזו ידע מיד את זהות האדם מאחורי האלבום שיבחר, גדול אמני ההיפ הופ של הדור

,עודכן
קנדריק לאמאר, צילום: REUTERS

To Pimp a Butterfly, קנדריק לאמאר, 2015

לדף הבית של "אלבום העשור שלי"

לקח לי לא מעט זמן להחליט מהו אלבום העשור שלי. היה לי ברור שמדובר באלבום של קנדריק לאמאר, גדול אמני ההיפ הופ של הדור הזה ולטעמי גם המוזיקאי המשמעותי ביותר בעשור החולף, אבל קשה היה לבחור אלבום אחד. חשבתי לבחור את "Good Kid, M.A.A.D City", שהביא לעולם להיטי ענק והפך את קנדריק מהבטחה לכוכב. שקלתי גם את "DAMN", שמכיל כמה מהשירים הטובים שכתב לאמאר בקריירה שלו. אבל אין דרך להימנע מלהצהיר בהחלטיות – "To Pimp a Butterfly" הוא אלבום העשור, ובפער ניכר על כל השאר.

סוגרים עשור:

20 הסרטים הגדולים של 2010-2019

בחנו את עצמכם: מה לא קרה?

סיפורי האהבה הגדולים של העשור

קודם כל הוא אלבום. בכוונה הכי אמנותית וברורה ומנומקת והצהרתית ותימתית. הוא לוקח את נושא השחוֹרוּת באמריקה, סוקר את ההיסטוריה שלו, את המאבקים שלו, את הגיבורים שלו, את הביטויים המוזיקליים שלו ואת המטרות שלו, ורוקם מהם סיפור קוהרנטי, מרתק, ויפה בדיוק כמו שהוא מטריד. כמעט כל דמות אפרו-אמריקנית משמעותית מוצאת כאן מקום, לצד כל הז'אנרים השחורים במוזיקה האמריקנית. אפשר היה לחשוב שהתוצאה תצא מקושקשת, אבל למעשה מדובר בהיפ הופ מושלם, כזה שיודע בדיוק מאיפה הוא בא ומה מרכיב אותו. ה"דיאלוג" של קנדריק עם טופאק, שנועל את האלבום, הוא עוד סגירת מעגל מצמררת שמצליח לאמאר להכניס לאלבום המושלם הזה.

שנית, הוא פני העשור. לא במובן של סיכום, בעיקר כי הוא שוחרר באמצע העשור, אלא במובן של לכידת הרוח. שנתיים לפני שנבחר דונלד טראמפ והחברה האמריקנית שקעה במשבר גזע מטריד, לאמאר כבר תיאר את עומק הקטסטרופה, ועשה את זה בצורה כמעט פואטית. התודעה הפוליטית והחברתית של לאמאר הופכות אותו לאמן שמתעלה מעל לרגע, ולכזה שההבחנות שלו על המקום והזמן מסקרנות וחשובות גם למי שלא נמנה עם קבוצת השווים שלו. חוצמזה, האקלקטיות הסגנונית (לכאורה, זה עדיין אלבום היפ הופ מובהק) היא עוד הצלחה לבטא את התנפצות כל המחיצות הז'אנריות ונצחונו המוחץ של הפוסט מודרניזם.

גם חצי עשור אחרי ששוחרר, ואחרי עשרות האזנות, רבדים חדשים ממשיכים להתגלות באלבום הזה. אם כל זה לא מגדיר אלבום עשור, אני לא יודע מה כן.


עטיפת האלבום "To Pimp a Butterfly"

אייל גולן מספיד: "אני נפרד ממך בכאב ודמעות"

בקרוב: סרט על אדם נוימן

כואב לקרוא: פרס הסקס הגרוע

רשמית: כוכבי הרשת מאוהבים

כל התרבות, הרכילות והבידור - עכשיו באינסטגרם!

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר