לפחות על הנייר, היה לרעיון פוטנציאל. אחרי מחצית 0-0 משמימה בין ספרד לגרסה אנמית של ארגנטינה במשחק גמר המונדיאל שהתקיים אמש (ראשון) בניו ג'רזי, הופעת אמצע מושקעת של כמה מהאומנים הגדולים בעולם א-לה הסופרבול, כשכל אחד מהסטארים הבינלאומיים מייצג מדינה ו/או יבשת אחרת, היתה אמורה לעורר את הקהל הרדום (ואולי גם את שחקני ארגנטינה הישנוניים).
זו הפעם הראשונה שפיפ"א יוזמת שואו שכזה, מן הסתם בעידוד המארגנים האמריקניים המנוסים שלא יפספסו הזדמנות להפסקת פרסומות וגיוס חסויות (נותנת החסות הראשית למופע המחצית היתה חברת קלפי האיסוף Topps).
המחשבה של לראות את מדונה, BTS, ג'סטין ביבר, שאקירה, קולדפליי והחבובות (!) משלבים כוחות על במה עולמית מרכזית אחת, גרמה לנו, וככל הנראה גם למאות מיליוני צופים אחרים, לוותר על הפסקת השירותים המנדטורית ולהישאר דבוקים למסך לטובת החלק האומנותי. לרוע המזל, הביצוע בחלקו הגדול התגלה כמביך. לא מביך כמו התעקשותו של דונלד טראמפ להידחק לפריים כשנבחרת ספרד הניפה את הגביע 75 דקות מאוחר יותר, אבל עדיין קרינג'י למדי.
הבעיה המרכזית היתה האילוץ לדחוס את חמשת האומנים ל"הופעה" מתגלגלת של 11 דקות בלבד, כשכל אקט קיבל זמן מסך מועט ביותר כדי לבצע שבריר של שיר. ההתחלה היתה סבירה. "Music" של מדונה תמיד עושה את העבודה, אבל מצד שני היה מוזר לראות את רונאלדו (המקורי) ורונאלדיניו מחלטרים כנהגים-של-מיס-מדונה ששינעו את מלכת הפופ האמריקנית למגרש – ועוד נראו מבסוטים מהעניין. נו טוב, לפחות סיבוב הדאווין הזה סייע לקדם את האלבום החדש והמעולה של הזמרת.
אחר כך קיבלנו, במרכז המגרש, כמה תזמורות שביצעו גרסה אינסטרומנטלית ל-"Seven Nation Army" של הווייט סטרייפס, כשגם החבובות השתרבבו להן שם עם מינימום זמן מסך. ניחא. משם עברנו לסנסציית הקיי פופ BTS שעבדה עם סטופר לטובת גרסה זריזה ללהיט "Dynamite", אבל כשכל אחד משבעת הבנים קיבל לכל היותר שורה וחצי ו-15 שניות חשיפה, העסק נראה לחוץ ודחוס מדי - ממש כמו מופע המחצית עצמו.
די ג'סטין, די
בלי שהיתה לנו אפשרות למצמץ, ג'ייסון סודייקיס וברנדן האנט, כוכבי ויוצרי סדרת הלהיט "טד לאסו" שתשוב בקרוב לעונה חדשה ולכן היה לשניים אינטרס להיות שם, זכו בכבוד להציג את ג'סטין ביבר - והם דיקלמו את המילים שלהם באופן משביע רצון.
עם זאת, מי שאישר לכוכב הקנדי לבצע מול כל העולם את הבלדה נטולת האנרגיה והפחות מוכרת "Everything Hallelujah" כשהוא מגובה בגיטרה אקוסטית בלבד ומציג אנרגיה של זמן פציעות, צריך לקבל כרטיס אדום לכל החיים. לא שיש לנו בעיה עם השיר עצמו, יש לנו בעיה עם זה שמטרת ההופעה היא לשלהב ולעורר את הצופים, ולא להרדים אותם אחרי מחצית מרדימה כשלעצמה. תמוה.
העניינים ליטרלי התעוררו לחיים אחרי כדקה וחצי כשביבר פינה את מקומו לשאקירה הקולומביאנית ולזמר הניגרי ברנה בוי, שהעבירו הילוך עם המנון המונדיאל הנוכחי, "Dai Dai" (או שהם בעצם הטיפו "די, די!" לג'סטין? קשה לדעת), ולאחר מכן כולם כולל כולם התאחדו לטובת "We Dance" - שיר חדש של קולדפליי הבריטית (סולן הלהקה כריס מרטין, אגב, "אצר" את הפלייליסט של מופע המחצית). אפילו מיס פיגי וקרמיט נצפו חוגגים.
הפינאלה אומנם התגלתה כלגיטימית, אבל קשה להאמין שהשואו, לפחות בפורמט הדחוס והמאולץ הזה, ישוחזר במונדיאל הבא, בטח כשהאמריקנים כבר לא יהיו חתומים על ההפקה. המלצה שלנו לפיפ"א: תנו את המפתחות לשאקירה, ורק לה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו