העולם הכיר אותה כפרידה, אחת משתי הזמרות שהפכו את ABBA לתופעה עולמית. אבל מאחורי החיוך, האיפור, ההופעות והלהיטים הבלתי נשכחים, הסתתרו חיים שנראו כמעט בלתי אפשריים: ילדות שנולדה בצל המלחמה, זהות משפחתית שהתגלתה מאוחר מדי, אובדן כואב של בת, מוות של בן זוג, ושנים ארוכות של התמודדות עם שכול, בדידות וזיכרונות שלא מרפים.
זה לא רק סיפור על כוכבת פופ. זה סיפור על אישה ששרדה שוב ושוב, גם כשהחיים לקחו ממנה כמעט הכול.
View this post on Instagram
אנני-פריד לינגסטד נולדה בנורווגיה ב-15 בנובמבר 1945, לתוך מציאות אירופית רחוקה ממרפא פצעי מלחמת העולם. בתם של צעירה נורווגית וחייל גרמני, היא הועברה בילדותה המוקדמת לשוודיה עם סבתה, בין היתר בשל החשש מהתנכלויות כלפי נשים שניהלו קשרים עם גרמנים וכלפי ילדיהן לאחר הכיבוש. אמה הצטרפה אליהן בהמשך, אך מתה זמן קצר לאחר מכן ממחלת כליות.
פרידה גדלה בעיקר אצל סבתה, אם כי נשמר קשר עם בני משפחה נוספים בנורווגיה. הרקע הזה, שנקבע בנסיבות המורכבות של אירופה שלאחר המלחמה, קדם לקריירה המוזיקלית שלה בשוודיה, שממנה צמחה בהמשך לאחת מארבע חברות ABBA.
זו נקודת פתיחה קשה כמעט בכל קנה מידה. בלי אב נוכח, בלי אם, ועם עבר משפחתי טעון, פרידה בנתה את עצמה מתוך חוסר ודאות. דווקא שם, במקום שבו היה קל להישבר, התחיל להופיע הדבר שילווה אותה כל חייה: הקול שלה.
עוד בילדותה זיהו סביבה את הכישרון. היא שרה בבית הספר, עלתה להופיע בגיל צעיר, ובהמשך כבר מצאה את עצמה שרה עם להקות מקומיות. מה שנראה אז כמו חלום מוזיקלי קטן, יהפוך בתוך שנים ספורות לאחד הסיפורים הגדולים בתולדות הפופ. בשנות ה-60 וה-70, הקריירה שלה המריאה, ובהמשך החיבור עם בני אנדרסון, ביורן אולבאוס ואנייטה פלסקוג הוליד את ABBA.
מכאן ההיסטוריה כבר מוכרת: Waterloo, Dancing Queen, Fernando, SOS, The Name of the Game, Take a Chance on Me, The Winner Takes It All, ועוד ועוד. הלהקה כבשה את אירופה, ואז את העולם. השירים הפכו לפסקול של תקופה, וההרמוניה בין הקולות של פרידה ואנייטה יצרה צליל שכמעט אי אפשר לטעות בו. עבור מיליוני מאזינים, ABBA סימלה פופ טהור, סטייל, אסקפיזם. כמובן, מכירות התקליטים הרקיעו שחקים, כמו גם הביקוש להופעות הלהקה.
מאמא מיה! ABBA
הצגת פוסט זה באינסטגרם
אבל דווקא בשיא ההצלחה, החיים של פרידה קיבלו תפנית אפלה במיוחד.
בשנות ה-70 נחשפה בפניה אמת מטלטלת על נסיבות לידתה: היא גילתה שסיפורה האישי נקשר לתוכנית "לבנסבורן" (Lebensborn - "מעיין החיים"), יוזמה של האס-אס שנועדה להגדיל את מספר הילדים שהמשטר הנאצי ראה בהם "טהורי גזע". בדיעבד התברר כי מאחורי השם הרך לכאורה הסתתר אחד המיזמים האפלים והמצמררים ביותר של האידאולוגיה הנאצית.
לבנסבורן לא הייתה רק תוכנית עידוד ילודה, אלא חלק ממנגנון גזע רחב יותר שנשען על רעיון מיון ביולוגי לטובת שיפור האיכות הגנטית של האוכלוסייה האנושית. בתחילה סיפקה התוכנית בתי יולדות חשאיים, טיפול רפואי וסידורי אימוץ לנשים שהנאצים הגדירו "אריות" ו"בריאות תורשתית", תוך בדיקה קפדנית של מוצא משפחתי ומצב רפואי. אלא שבמהלך מלחמת העולם השנייה היא הקצינה עוד יותר: הרשויות הנאציות נטלו שליטה על גורל תינוקות, ובמקביל היו מעורבות גם בחטיפת אלפי ילדים מארצות כבושות, שנבחרו בשל מאפיינים חיצוניים שהוגדרו בעיניהן "מתאימים", כדי לגדל אותם כגרמנים.
לבנסבורן זכורה כיום לא כתוכנית רווחה, אלא כמנגנון אכזרי של הנדסה אנושית, שהותיר אחריו משפחות הרוסות, זהויות מחוקות וטראומה בין-דורית.
בשיא ההצלחה, חייה של פרידה קיבלו תפנית חדה
במשך שנים היא האמינה שאביה מת בזמן המלחמה, ורק מאוחר יותר גילתה שהוא חי, ושסיפור חייה מתחיל במקום הרבה יותר מורכב ומטריד ממה שחשבה. המפגש עם אביה, כך עולה מהעדויות בטקסט, לא הביא סגירה רגשית פשוטה, אלא דווקא טלטלה נפשית עמוקה.
איך ממשיכים לחיות כשמגלים שהעבר שלך בנוי על סוד אפל, כזה שלא בחרת בו, אבל הוא חלק ממך?
פרידה המשיכה לשיר, להופיע וליצור, אבל גם החיים האישיים שלה ידעו שברים. מערכת היחסים עם בני אנדרסון, שהייתה גם אהבה וגם שותפות יצירתית, הסתיימה בגירושים בתחילת שנות ה-80.
העולם הכיר את פרידה כחלק מלהקה נוצצת, מאוחדת ומצליחה, אבל עם התערערות היחסים האישיים והמקצועיים מאחורי הקלעים, הלהקה עצמה התפרקה.
אלא שגם אחרי התפרקות ABBA, הטרגדיות לא פסקו.
נהרגה בתאונת דרכים בגיל 30. פרידה עם בתה אנה-ליס
בסוף שנות ה-90 איבדה פרידה את בתה, אנה-ליס (30), בתאונת דרכים. רק שנה בלבד לאחר מכן מת בעלה היינריך (49) ממלימפומה, סוג של סרטן. קשה לחשוב על רצף אכזרי יותר של אובדן. ברגעים כאלה, תהילת עבר לא מגנה על אף אחד. לא כסף, לא פרסום, לא אהבת הקהל. נשארת רק ההתמודדות האנושית, החשופה, הכואבת.
מאחורי אחת הזמרות המזוהות ביותר עם מוזיקה פופולארית, הצלחה גדולה ונוסטלגיה, עומדת אישה שחוותה שוב ושוב את הצד האפל של החיים. ובכל זאת, היא לא נעלמה מהזיכרון התרבותי. להפך. היא נשארה סמל של עמידות, של אלגנטיות, ושל כוח שקט.
הסיפור של פרידה מזכיר עד כמה קל להסתכל על מפורסמים מבחוץ ולחשוב שאנחנו מכירים את חייהם. בפועל, מאחורי כל דמות זוהרת יכולה להסתתר ביוגרפיה שלמה של כאב, הישרדות והתבגרות מאוחרת מול פצעים ישנים.
פרידה לא הפכה לאייקון רק בגלל איך ששרה. היא הפכה לאייקון בגלל מה שעמד מאחורי הקול הזה. היכולת להישמע בהירה, מדויקת ונוגעת ללב, גם אחרי חיים מלאי שברים, היא אולי ההישג הגדול ביותר שלה.
וכשחוזרים היום ללהיטים של ABBA, שומעים בהם משהו נוסף. לא רק פופ מושלם. לא רק נוסטלגיה. שומעים גם את מי שעמדה על הבמה עם אותו חיוך רחב בזמן שהחיים שלה עצמם היו לפעמים רחוקים מכל אגדה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו