לפני 40 שנה שני בריטים שינו את הפופ - והעולם עדיין מרגיש את זה

היום, 24 במרץ, לפני 40 שנה בדיוק, שחרר הצמד הלונדוניפט שופ בויזאת אלבום הבכורה ופורץ הדרך "Please".

אבל מקבץ השירים הראשון של המוזיקאים הצעירים ניל טננט וכריס לואו לא בא בקלות. השניים התחילו לעבוד יחד כבר ב-1981, אחרי שנפגשו בחנות סטריאו כשטננט קפץ לקנות מתאם לסינתיסייזר, התחילו לשוחח על מוזיקה וגילו שהם משדרים על אותו גל. מאז אותו מפגש חלפו חמש שנים עד שהתקליט המיוחל, ואיתו הפריצה הגדולה, עלה למדפים ב-1986.

אולי הכשלונות של שלושת הסינגלים הראשונים פגעו במומנטום ועיכבו את לוח הזמנים של הפט שופ בויז. "West End Girls", למשל, שוחרר ב-1984 והגיע למקום ה-133 במצעד הבריטי, בהחלט לא משהו לבסס עליו קריירה (אם כי הוא התגלה כלהיט מועדונים מינורי בארה"ב).

הסינגל השני, "One More Chance", אפילו לא התברג למצעד, והסינגל השלישי, "(Opportunities (Let’s Make Lots of Money" הסתפק במקום ה-116. אבל רגע, השמות של השירים האלה נשמעים די מוכרים. אין פה טעות? שאלה מעולה.

שלושת השירים אומנם הפכו ללהיטים – אבל רק אחרי שהפט שופ בויז הקליטו אותם מחדש, כמה שנים לאחר מכן. הם נפרדו (ולא בדרכי נועם) מהמפיק האמריקני בובי אורלנדו שלא הצליח לממש את הפוטנציאל שלהם, שכרו את שירותיו של המנהל טום ווטקינז וחתמו בלייבל התקליטים הנחשב פרלופון (כיום חלק מתאגיד וורנר).

ואז, הפלא ופלא, הגרסה המחודשת, האיטית והאפלולית יותר של "West End Girls", ששוחררה באוקטובר 1985 כסינגל מקדים מתוך "Please", כבשה את העולם בסערה. מקום ראשון בבריטניה, ארה"ב, קנדה, וגם ישראל; חמישייה פותחת במדינות רבות נוספות – והופ, הפט שופ בויז בליגה של הגדולים. עובדה: טננט יכל להרשות לעצמו לעזוב את משרתו הנחשקת כסגן עורך במגזין הפופ האייקוני לנוער "סמאש היטס".

ושימו לב לזה: "West End Girls" הוא הסינגלהיחידשל הפט שופ בויז שכבש את צמרת מצעד הסינגלים האמריקני, ואחד מתוךארבעה סינגלים בלבדשהגיעו למקום הראשון בבריטניה, לצד התותחים הכבדים "It’s a Sin", "Always on My Mind" ו-"Heart" מאלבומים מאוחרים יותר, אבל כולם מהאייטיזהעליזות. האמת היא שאנחנו מופתעים שאין יותר מארבעה. בכל זאת פט שופ בויז.

אחרי ההצלחה המסחררת של "West End Girls" המחודש, הגיע תורו של הסינגל השני,"Love Comes Quickly"שהסתפק במקום ה-19 הצנוע בבריטניה, לצד ביצועים מאכזבים יותר ברחבי העולם, ואחריו הגיעה הגרסה המעודכנת של "Opportunities" עם המקום ה-11.

למרבה המזל, הסינגל הרביעי והמעולה מהאלבום, "Suburbia", התברג בין עשרת הגדולים במדינות רבות, מנע מהפט שופ בויז להפוך ללהקה של להיט אחד וסלל את הדרך להמשך.

למה קוראים לאלבום "Please"? דמיינו שאתם נכנסים לחנות תקליטים ואומרים למוכר "אפשר את האלבום של הפט שופ בויז, פליז?" אז בדיוק מהסיבה הזו. תודו שזה גאוני.

ואם שמתם לב ששמות כל האלבומים של הצמד כוללים מילה אחת בלבד, זה לא מקרי. "Please" התחיל את הטרנד המינימליסטי שממשיך עד היום.

תתפלאו, אבל הביקורות הראשונות ש"Please" קיבל היו חצויות. רבים אומנם שיבחו את סגנון הדאנס-דיסקו-אלקטרוניקה המתוחכם של הצמד, ששאב השראה מסגנונות רבים אחרים, החל מהיפ-הופ תוצרת ארה"ב ועד מוזיקת מסיבות תוצרת איטליה, מדפש מוד וסופט סל הבריטיות, דרך ווילג' פיפל האמריקנית ועד קראפטוורק הגרמנית.

גם המילים המושחזות והלעיתים סאטיריות של טננט, שאיכשהו יצרו דיסוננס של מלנכוליה מרוממת נפש, לא זכו להתעלמות. לעומת זאת, היו מבקרים שהתלוננו על הסטריליות ועל "חוסר הנשמה" (לכאורה) של האלבום, טענו שטננט עף על עצמו קצת יותר מדי עם ההתחכמות, וזלזלו בדיסקו כז'אנר בכלל.

המציאות מוכיחה: מה המבקרים מבינים? האלבום, אגב, קיבל במגזין "סמאש היטס" ציון 9 מתוך 10. ד"ש לעורך הגאה.

"Please" הוא מעין אלבום קונספט, שכן סדר השירים יוצר רצף עלילתי רופף: הגיבורים בורחים בשיר הראשון ("Two Divided By Zero"), מגיעים לעיר הגדולה ("West End Girls"), מחפשים הזדמנות לדפוק קופה ("Opportunities"), מתאהבים ("Love Comes Quickly"), עוזבים את לונדון לטובת הפרברים ("Suburbia"), חווים בדרך כמה משברים ובסוף האלבום שוקלים לעבור לגור יחד ("Why Don’t We Live Together?"). תחשבו על זה.

"Two Divided By Zero" הוא השיר היחיד בכל הדיסקוגרפיה של הפט שופ בויז (לא כולל קאברים) שכריס לואו לא קיבל בו קרדיט כתיבה לצידו ניל טננט. למעשה, הכותב הראשי של השיר היה המפיק בובי אורלנדו, שנעזר בטננט.

ארבעה עשורים לאחר מכן הפט שופ בויז, או "נערי חנות חיות המחמד" כפי שקראו להם בתחילת הדרך בישראל (אמיתי לגמרי!), עדיין חזק בעניינים.

טננט ולואו, בני 71 ו-66 בהתאמה, אולי כבר לא כובשים את המצעדים (אם כי האלבומים המאוחרים שלהם מצליחים באירופה לא רע), אבל נראה מישהו מתכחש להשפעתם הנצחית ועל תרומתם האדירה לז'אנר הפופ – סינת'פופ אלגנטי, אינטליגנטי ומודע לעצמו, אבל גם קליט ומסחרי.

אין הרבה כאלה. אלבומם ה-15, "Nonetheless", שוחרר ב-2024, ובימים אלה הם נמצאים בשלבי סיום של סיבוב הופעות עולמי, שהחל כבר ב-2022. בחודש הבא הם גם יוציאו לאור ספר בן 600 (!) עמודים שמסכם 40 שנות פעילות. הנה לעוד 20 לפחות.