לכל אחד מהאלפים שהיו אתמול באמפי פארק רעננה, יש את "רגע השלום" שלו. במקומות הכי בודדים, כשהיה צריך נחמה, בדיוק שהדמעה לחצה על העין, בדרכים, ברגעי זעם ומחאה, בעמדות השמירה, אלו הרגעים שאיש אחר איש, כל אדם לעצמו, אספו ב"חיי השלום" שלהם והתאספו אתמול למופע של כמעט שעתיים וחצי, בו כל אחד קיבל נגיעה אישית משלום.
זה היה אולי הדבר הכי קרוב לשנות ה-80 העליזות של "מחכים למשיח" עם 100 אלף בפארק הירקון. אחרי התחלה מעט איטית בה חנוך חימם את עצמו, עם שירי האלבום "זה לא נח", "לא עוצר באדום" ו"שוקו" (וכל אחד עשה את הרפרנס לעצמו, עם עזרה קלה מהסולן), הגיע "מחכים למשיח", ההמנון שבדרך כלל מופיע בשיר האחרון של חנוך בשנים האחרונות והרים את 9,000 האנשים.
מכאן זה היה קונצרט רוק, שעם כל הכבוד לחבר'ה הצעירים ודור הביניים בנוף הרוק הישראלי, את המטען שחנוך מביא עמו לבמה אין כמעט מי שמשתווה לו. עם במה שהכילה כלי נשיפה וכינורות, בעיבוד של משה לוי, נופחה ההופעה למקומות שהקהל הנאמן שחי בשנים האחרונות עם חיות לילה בבארבי, כבר לא זכר את קיומם. חנוך לא דיבר בין שיר לשיר, המילים האלמותיות, שחיות את החברה הישראלית כל כך במדויק גם ב-2025, גרמו להתמסרות מוחלטת של הקהל השבוי.
בגיל 79 אוטוטו, חנוך הוא עדיין הרוקר האולטימטיבי, נכון שהכל הולך קשה יותר, אבל מה זה משנה, כשהקול שלו חורך את הנפש של כל אחד מבאי הפארק. משה לוי כמו קוסם, יודע להפוך גם כיום את העיבודים לשיר שהאוזן שמעה 1,000 פעם ולהפוך אותו למשהו חדש ומפעים לב. הגיטרה של ארז נץ בוכה וצועקת ואוהבת ועושה אהבה עם האלפים, והכל מתחבר לקסם עם זכרון ימי רומן אמיתי, ליל אהבה בצמח, בריכת הסולטן שעולה על גדותיה עם חזיות שעפות לבמה וריח הסיגריות של נלסון ונובלס שמתערבב בזיעה של הופעות הקיץ של ימי "מחכים למשיח".
השילובים של חנוך במוצאי שבת היו אף הם מדויקים, משובבי נפש עם הנעה לפעולה של מנעד רגשות עצום - טונה ביצע מושלם את "שלטון" והפך את המשמעות שלו לאישית ולאומית יחדיו ("כי במדרון, אין כל יתרון, לא לראשון ולא לאחרון), אביב גפן עם "לא יודע איך לומר לך", הביא את כל משמעות השיר והכאיב במובן הכי נקי שיש. אך כשאורית שחף עלתה עם "ילדים של החיים", זה הרגיש ששמעו את העוצמה האדירה שלה מניר עוז ועד מנרה, במדינה שרוצה לשים לפחד קץ וכולנו בה ילדים של החיים.
חנוך בישל ערב ש"מחכים למשיח" היה הטריגר שלו, כי בערב שבו שירים מ"פלסטלינה", דרך "חתונה לבנה", "בגלגול הזה" ועד ל"הרצל לילנבלום", הם הומאז' למלך הנצחי של הרוק הישראלי. ואחרי שעתיים וחצי מזככות לנפש, נכנסנו לאוטו ושמענו על חסימות באיילון, משפחות חטופים מיותמות, תחזית מזג האוויר לחיילים בעזה, לבנון וסוריה, רק רצינו לחזור רגע לפארק וששלום יעשה לנו עוד הדרן אחד ודי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו