הערב (שני) התקיימה הקרנת הבכורה לסרט הדוקומנטרי "לתת לחיים לרקוד" שישודר מחר (שלישי) בקשת 12. הסרט תיעד חייו של עידן עמדי במהלך תקופת השיקום, אחרי הפציעה הקשה שספג בלחימה בעזה לפני כשנה וחצי.
דקות לפני תחילת ההקרנה, עמדי לנאום לקול תשואות הקהל. "נחזור קצת אחורה, לחדר שלי במחלקת הטראומה בו היו בעיקר תמונות, פרחים ודגל גדול של בית"ר ירושלים. בכל לילה לפני השינה האחות הייתה חובשת אותי, מניחה בידי שלט ומסבירה: 'בכל פעם שהאור בשלט נהיה ירוק אתה יכול ללחוץ, ומנת מורפיום תוזרק לך לדם. אז האור יתחלף לאדום ותתחיל ההמתנה למנה הבאה'. זה לילה, המחלקה חשוכה, מלא כאבים מבחוץ ומבפנים.
"מחכה שתעלה השמש, מחכה להירדם או שהמחשבה תתערפל. העיקר לא לסבול, לא לחשוב, לא לחוש בכאב. לילה אחד כזה זכור לי במיוחד. אלעד אחי ישן איתי. כל הלילה נותרתי ער, סובל, לא מצאתי מנוחה. בבוקר, האחות נדהמה מכמות הלחיצות על הכפתור הירוק ואמרה לי שלא הייתי אמור ללחוץ עליו כל כך הרבה פעמים. אחי, אדם שקט בדרך, נעמד ואמר לה 'אם הוא אומר שכואב לו - כואב לו באמת'.
"אני נזכר בלילה הזה דווקא בימים שהלב שלי מלא. הזמן עובר, פצעים נסגרים, הצלקות על הפנים בולטות פחות אבל משהו פנימי זקוק מדי פעם לכפתור ירוק שיקל על הכאב ועל משקל האובדן. לסרט שתראו הערב יש תסריט ובסופו הגיבור עולה לבמה כמנצח. זה סוף הוליוודי, אופטימי - אבל גם מתעתע. במציאות, השיקום לא נגמר. עברתי ניתוח לפני שלושה שבועות ויש עוד כמה בדרך. אני חושב על האירוע בו נפצעתי בכל יום. עדיין מתגעגע לאלכסיי, עקיבא, גבריאל ואלירן זכרם לברכה. עדיין מחכה לחטופים שלנו שנמקים בשבי.
"לשיקום יש זרמים תת קרקעיים, כאלה שלא רואים ובתוכם שיקום משפחתך, הזוגיות, ההורה שאתה, התמודדות עם הציפייה של הסביבה שתשוב לחיים, שתתחזק מהר. אתה מרגיש בתוכך פנימה שאתה צריך לעמוד בציפיות, לעמוד בסטנדרט שהצבת כשיצאת לקרב, להיות הגיבור שאנשים רוצים שתהיה.
"לכל חבריי הפצועים בגוף ובנפש אני רוצה לבקש מכם: תהיו סלחניים עם עצמכם, תשקפו את מה שקורה בפנים. לכם התומכים אותם, תהיו קשובים, לא שיפוטיים, מתחוללת בתוכם סערה שלא תמיד יש לה מילים. יש לפעמים תחושה שהמלחמה הסתיימה, שאנשים שבו לחיים שלפני. למשפחות חטופים, משפחות שכולות ומשפחות של פצועים אין פריבילגיה לשכוח. הם בהתמודדות יומיומית עם השבר שנפער בחייהם".
עמדי התייחס גם לסערה סביב מכתב האמנים, שקראו להפסקת המלחמה בעזה: "אני ער לספינים שמנסים לצייר את הדברים שאמרתי כמי שמכשיר את השטח ללחימה אינסופית. חשוב לי להגיד שאלו דברי שקר. אני בן 37, לחמתי מגיל 19 בשלוש מלחמות. איבדתי אחים, חברים ופקודים. אני שונא מלחמות. כל חיי הבוגרים הייתי עסוק בהשבת חטופים, עוד כשהם היו רק ארבעה. חלק מהעיסוק הזה ידוע לציבור וחלק נעשה מאחורי הקלעים. אין דבר חשוב יותר מהשבת חטופינו, החיים והמתים.
"הוריי, שיבדלו לחיים ארוכים, חינכו את אחי ואותי לאהבת ישראל. לא אשתוק כשקוראים לאחי ואחיותי 'פושעי מלחמה'. אותם אחים שקפצו ללא היסוס מ-7 באוקטובר ואילך - הם אינם פושעי מלחמה. הם המגן שלנו, הפיזי והמוסרי. הם מגן גם לאלו שחותמים על עצומות נגדם. איננו זקוקים להטפות מוסר. אנחנו זקוקים לעורף שיתמוך בנו ויאמין שאנחנו עושים כמיטב יכולתנו לשמור על כל המעורבים, לסמוך עלינו שהלב שלנו במקום הנכון. אני רוצה להאמין שימים אחרי שנחשפנו לתיעודים הקשים של אביתר דוד ורום ברסלבסקי, נדע להפנות את תשומת הלב והמאבק למען אחינו המורעבים והחטופים - הם הדבר החשוב ביותר".
במהלך האירוע, שהתקיים בהיכל התרבות בתל אביב, נרשמה תקרית חריגה כאשר אחת המוזמנות התעלפה. ההקרנה נעצרה ואמבולנס הוזעק להיכל. נוכח במקום סיפר ל"ישראל היום" שהקהל היה נסער: "הצליחו להחזיר אותה להכרה, אבל חשבו שהיא מתה". לאחר מכן, האירוע המשיך כסדרו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו