רוני דלומי: "אני מיוצגת בחו"ל, המטרה שלי להיות חשופה להזדמנויות"

במלחמה הנוכחית הצטרפו לפסקול חיינו שירים שמדברים את ועל התקופה, כאלה שנטענים לפעמים במשמעות שונה לגמרי ממה שאליה התכוון המשורר, וקיבלו תפקיד חדש ומנחם במציאות כאוטית.

אחד השירים האלה הוא "תחזור" שיצא בתחילת המלחמה, שאותו ביצעה רוני דלומי מתוך הפרויקט של עידן רייכל, שיר שריגש מדינה שלמה.

מאז הספיקה דלומי להוציא את "יש לי מקום", שיר שכתבה והקדישה לבתה דני אביגיל, והיום היא מוציאה את "קורא לי בלילה" (שכתבה יחד עם אבי אוחיון, לחן של אוחיון ומתן דרור), שיר שמחזיר אותה למקורות השמחים שלה.

"את 'תחזור' אני מחכה להפסיק לשיר, כי אני מחכה שכל החטופים יהיו כאן", מספרת דלומי, "זה שיר שבכלל לא נכתב בהקשר הזה. שמעתי אותו באולפן של אבי אוחיון והוא התחבר למקום האישי שלי, כי גיליתי שאני בהיריון בשבעה של אמא של בעלי, וחיכינו נורא לספר לה שאני בהיריון. זה היה בכלל לפני 7 באוקטובר ומובן שאחר כך השיר קיבל קונטקסט אחר ומשוגע.

"אני מודה שבמשך תקופה מאוד ארוכה לא ידעתי בתוך המציאות המשוגעת הזאת איזה שיר להוציא, לא ברמה הפרקטית אלא בכלל, מה אני רוצה שהמוזיקה שלי תעשה לאנשים. אני חושבת שלרגעים אפילו הרגשתי לא נוח להוציא שירים בתוך הכאב הגדול הזה, ולאט־לאט שמתי לב למוזיקה שאני מקשיבה לה ולדברים שמשמחים אותי ועושים לי טוב, וזו היתה המוזיקה הלטינית, שאני תמיד חוזרת אליה, וגם ב'רוקדים' אני מרגישה את זה.

"הכל התחבר לי, ופתאום הבנתי שבתוך הכאוס שאנחנו נמצאים בו למוזיקה יש הרבה תפקידים, גם לתת מקום לכאב ולפורקן וגם להרגיש ביחד. לבכות, לצחוק, ובא לי לשמח. זה שיר שחיכה אצלי הרבה זמן, לתזמון המדויק, ועכשיו הרגשתי שזה נכון, זה שיר שהוא באמת חגיגה, שרגע מכניסה אותך לעולם אחר".

זו קצת סגירת מעגל עם האלבום הראשון שלך.

"כן, קצת, אבל מוזר לי להגיד סגירת מעגל, כי אני חושבת שהמוזיקה הלטינית תלווה אותי לנצח, זה לא משהו שיחתום את העניין. להפך, התרבות הזאת, השפה הספרדית, אני מתחברת אליה ומתמגנטת ממנה בכל פעם מחדש. לא מצליחה לשחרר ממנה".

רק רוצה לרקוד

לצד המוזיקה שלה (ב־22.10 תופיע במוזיאון תל אביב), בימים אלה היא ממגנטת אחרים בתוכנית עתירת הפאייטים "רוקדים עם כוכבים", שמשודרת בקשת 12 ותסתיים בגמר הנוצץ בסוף החודש.

דלומי שורפת את הרחבה בכל נאמבר מחדש, מוכיחה שוב ושוב שהזמרת והשחקנית המוכשרת שכולנו מכירים היא גם רקדנית. בשבוע שעבר גילתה לראשונה את אהבת הקהל המסמס כשהגיעה לשלב השידורים החיים בתוכנית, שבו הצופים מצביעים ומשפיעים על השיפוט.

"ממש התרגשתי בפעם הראשונה בלייב, באמת, אני חושבת שמההתרגשות עלו לי הכתפיים", היא צוחקת. "ועל זה בדיוק אני עובדת בסטודיו, להשתדרג ולתת עוד ועוד, להיות כמה שיותר רקדנית, וזו עבודה קשה. זה דורש הרבה משמעת ורפטטיביות, כשמשהו לא הולך חוזרים עליו 200 פעם, אבל זה משהו שאני מכירה מהמקצוע גם מעולמות השירה והמשחק. אולי אני לא יודעת לרקוד, אבל יש לי את היכולת לקום כל יום מחדש ולעבוד שוב ושוב ולא לוותר. בסוף אני כן מאמינה בתהליכים".

רואה את עצמך בשלישית הגמר?

"וואו, אני כל כך לא יודעת, כי יש תחרות ממש קשה השנה, ובמעמד ההדחה היה מלחיץ. זו היתה חידה, לא ברור היה מי ילך, כולם ממש טובים".

עד הגמר, ולצד העבודה הקשה בסטודיו, היא רוקדת, שרה ומשחקת במחזמר "שיקגו" (התיאטרון הארצי וטומיקס) באחד התפקידים הגדולים במיוזיקלס - רוקסי הארט. "אני מרגישה שזה תפקיד שהגיע אלי כמו מתנה. אנשים שרואים אותי שם על הבמה וזה נראה הכי טבעי בעולם - גם לתפקיד כזה לוקח זמן להיכנס עד שזה מתגבש, ואני מזכירה לעצמי שזה בסדר, שזו עבודה. היום אני מרגישה שחיה בי רוקסי, ואני נהנית לעשות אותה וזה משחרר בי משהו כרוני".

בראיון קודם שלנו סיפרת על האודישנים בווסט אנד, והעובדה שכמעט התקבלת למחזמר שם. ממשיכה לנסות את מזלך מעבר לים?

"אני מיוצגת בחו"ל, המטרה שלי היתה להיות חשופה להזדמנויות. 'רוקדים' מאוד סחפה אותי, אז כרגע כל השאר קצת בהולד, אבל החלום הזה תמיד שם, ואני חושבת שמשהו ב'רוקדים' חיזק אצלי עוד יותר כמה אני אוהבת את הבמה ולמתוח את הגבולות של עצמי, ולנסות כל פעם להתפתח ולהשתנות".