"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הקריאה שזעזעה את פסטיבל הרוק בבלגיה: להקת הבנות צועקת "פאק צה"ל"

הצמד Lambrini Girls הובילו את הקריאות הקשות שהפכו לוויראליות בכל הרשתות • מדובר בהרכב פאנק הידוע בפעילות פוליטית קיצונית, שבשנים האחרונות מזוהה עם מחאה מתמשכת בעד פלשתין ונגד מדיניות ישראל

0השמעה
 Lambrini Girls  , רויטרס
Lambrini Girls. צילום: רויטרס

פסטיבל רוק ורכטר, מהבמות החשובות באירופה שמושכת מדי שנה עשרות אלפי צעירים מכל היבשת, הפך השבוע לזירה רותחת של מחאה פוליטית. בסרטון שהפך לוויראלי, Lambrini Girls - צמד הפאנק הלונדוני הנשי שמורכב מפיבי לני וסלין מסיירה בושגלמז - עמדו על הבמה ושילבו את הקהל בקריאות: "Fuck The IDF".

הצגת פוסט זה באינסטגרם

‏‎פוסט ששותף על ידי @‏‎celebrities4palestine‎‏‎‏

Lambrini Girls נולדו במועדונים של ברייטון בבריטניה והפכו לאחד השמות המדוברים בסצנת הפאנק הבריטי עם תדמית פוליטית טעונה וטקסטים שאינם משאירים מקום לספק. עוד לפני שהגיחו לעולם ב-2021, הן נודעו דרך תכנים פרובוקטיביים ודימויים נועזים, והפכו לאייקון שלמוזיקהרדיקלית ותדמית מתריסה במיוחד בזירה הבריטית.

הן בנו קהל בזכות מוזיקה חתרנית, טקסטים נוקבים ורשימת פעולות שמאתגרות את גבולות ה"מותר" במיינסטרים. בשנים האחרונות הן מזוהות עם מחאה פומבית בעד פלשתין ונגד מדיניות ישראל ודואגות לשלב עמדות פוליטיות קיצוניות בכל הופעה וברשתות החברתיות שלהן.

Lambrini Girls בפסטיבל גלסטונברי, השנה,צילום: Getty Images

המהלך בורכטר אינו מקרי: בשבועות האחרונים אירופה רועדת מהופעות טעונות ומסיתות בפסטיבלים הגדולים. בין הבולטות שבהן להקתניקאפהאירית שזעזעה את פסטיבל גלסטונברי עם קריאות לשחרור פלשתין ומוות לצה"ל, בעקבות כך נפתחה חקירה פלילית נגדם והם הוחרמו והוסרו משידור ה-BBC. גם צמד הראפריםבוב וילןעלו על בימת אותו הפסטיבל והובילו קריאות הסתה דומות.

Lambrini Girls התייצבו בפומבי לצד ניקאפ ובוב וילן ופרסמו בגלוי מסרים בעד חרמות תרבותיים ופעולות BDS. באקט של סולידריות בין אמני פרינג' פוליטיים, הן הבהירו: "האמנות לא יוצרת את הבעיה - אנחנו רק הסימפטום של עולם חולה".

Lambrini Girls בפסטיבל גלסטונברי, השנה,צילום: Getty Images

ב-2024 החרימו את פסטיבל The Great Escape וסירבו להשתתף ב-SXSW האמריקאי, בטענה שהאירועים מסובסדים בידי גופים מסחריים התומכים בישראל ובתעשיית הנשק שלה. באותה נשימה הן גם תקפו את ברקליס, אחד הבנקים הגדולים בבריטניה, בשל מה שטענו לקשריו הפיננסיים לחברות המייצרות נשק לישראל.

בראיונות לאורך השנים חזרו Lambrini Girls והסבירו: "אין אופציה להפריד בין מוזיקה לבין מאבק פוליטי בעד שחרור פלשתין". הן לא מהססות לשלב קריאות ברוח BDS בהופעות והשתמשו גם על הבמה בברייטון ובפסטיבלים דומים בכותרות ותכנים נגד ישראל וצה"ל, לעיתים עד גבול ההסתה ולרוב בליווי התלהבות מצד הקהל הבריטי.

הרגע מוורכטר הפך לוויראלי בטוויטר ובאינסטגרם וגרר מאות תגובות משבחות ומזועזעות לסירוגין. תומכי הצמד היללו את הנכונות "להשתמש בבמה כדי להיאבק בדיכוי". "גאווה לראות סוף סוף אמנים שלא חוששים לומר את האמת בעצמה" ו"אלה דיבורים שהמיינסטרים פחד לומר. כל הכבוד!".

Lambrini Girls בפסטיבל גלסטונברי, השנה,צילום: Getty Images

מהצד השני, לא מעט קולות ברשת תקפו אותן בחריפות: "זאת חציית קווים - אמנות לא יכולה להצדיק קריאות לאלימות", נכתב בציוץ שזכה לעשרות שיתופים. מגיבים יהודים וישראלים הזהירו שמדובר ב"הסתה אנטישמית לשמה", "שנאה על גבול מסוכן" או "פאנק שיצא משליטה". חלק מהקהל הבריטי הגיב: "אין שום סולידריות בלצעוק קריאות כאלו. זה פוגע גם במאבק עצמו וגם באמנים אחרים".

במקביל, היו גם קולות מורכבים יותר: "לא חייבים להסכים עם התוכן, אבל זו זכותן ומסורת בת עשרות שנים בפאנק לקרוא תיגר על מוסדות כוח". גולשת נוספת תלתה את מידת הלגיטימיות של מחאה מוזיקלית בהתוויה ברורה: "זה הגבול שבו אקטיביזם הופך לפרובוקציה ריקה" ו"צריך לדעת את ההבדל בין מחאה לאלימות. זו הסתה מסוכנת". אחר הוסיף: "אמנות היא לא תירוץ לשנאה".

טעינו? נתקן!אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר