זמרת, שחקנית, רקדנית, אייקון אופנה ושוברת לבבות לא קטנה (במיוחד אם הם עשויים מזכוכית). דבי הארי, סולנית להקת הרוק האמריקנית בלונדי, חוגגת היום (שלישי) את יום הולדתה ה-80, ואנחנו כאן כדי לעשות לה כבוד עם 11 עובדות מעניינות שאולי לא ידעתם עליה.
דבי הארי נולדה למעשה במיאמי כאנג'לה טרימבל – בת להורים ממוצא סקוטי. בגיל שלושה חודשים בלבד היא אומצה על ידי בני הזוג קת'רין וריצ'ארד הארי, ששינו את שמה. היא אומנם גילתה על האימוץ בילדותה, אך רק בשנות הארבעים לחייה החליטה לאתר את הוריה הביולוגיים. היא מצאה את אמה, פסנתרנית קלאסית, אך זו העדיפה לא להיות איתה בקשר. דבי לא לקחה את זה ללב – לפחות לטענתה. "לא הייתי זקוקה למידע הזה, כי כבר הצלחתי מאוד עם בלונדי", אמרה הזמרת בעבר בראיון לעיתון ה"גרדיאן". האומנם?
לפני שהתבססה על קריירה מוזיקלית, עבדה הארי כמלצרית, רקדנית, מזכירה ואפילו כשפנפנת פלייבוי, שהגישה קוקטיילים בלבוש חושפני במועדון ניו יורקי בבעלות המותג למבוגרים של יו הפנר. "זו הייתה דרך טובה להרוויח כסף, ורציתי לגלות אם אצליח לעמוד באתגר", התייחסה דבי לעבודה השנויה במחלוקת בראיון שהעניקה לתחנת "רדיו 4" הבריטית.
בסוף שנות השישים התווספה דבי כזמרת ליווי בלהקת הפולק The Wind in the Willows ששחררה אלבום אחד בלבד ולא החזיקה מעמד תקופה ארוכה, וב-1973 היא הצטרפה ללהקת הסטילטוס (The Stilettos), שם פגשה את הגיטריסט כריס סטיין, אשר לימים הפך לחברה. כשנה לאחר מכן עזבו הארי את הלהקה ההיא (ביחד עם המתופף והבסיסט) והקימו את בלונדי. כריס ודבי אומנם נפרדו ב-1987, אבל נותרו ידידים טובים וקולגות נאמנים.
בנוסף לכריס סטיין, במהלך השנים שמה של הארי נקשר רומנטית לכמה מוזיקאים בולטים נוספים, ביניהם איגי פופ וג'ואי ראמון. בעבר היא חשפה שהייתה בצעירותה ביסקסואלית, שניהלה מערכות יחסים גם עם נשים, "אבל הימים האלה מאחוריי", כך אמרה ב-2014. אין לדבי הארי ילדים משלה, והיא מתגוררת בניו יורק עם ארבעת הכלבים שלה.
הלם: שיערה האמיתי של דבי נוטה יותר לכיוון האדמוני. במאמר שכתבה ב-2017 לעיתון "אינסטייל", חשפה הכוכבת כי "צבע השיער שלי היה תות-בלונדיני עם הרבה אדום". היא עברה לבלונד-פלטינה אחרי שהתלהבה מצבע השיער של אחת מחברותיה, והשאר היסטוריה.
בממואר שהוציאה לאור ב-2019, טענה הארי כי בתחילת שנות השבעים הרוצח הסדרתי טד באנדי פיתה אותה להיכנס למכוניתו וניסה לחטוף אותה, אך היא בסופו של דבר הצליחה להימלט ממנו. עם זאת, הטענות הללו הופרכו לכאורה על ידי סופרת הפשע האמיתי אן רול, שכתבה ספר ביוגרפי אודות באנדי.
"בלונדי" הוא לא רק שם הלהקה, אלא גם הכינוי שבו זכתה הארי... תחילה בקרב נהגי משאיות שחלפו על פניה ברחוב. "דבי חזרה יום אחד הביתה עם שיער צבוע לבלונד, ואמרה לי אחרי שבוע שנהגי משאיות צועקים לעברה כל הזמן 'היי, בלונדי!", גילה סטיין בראיון לתחנת רדיו בבוסטון.
ומה לגבי השמועות שבלונדי קרויה על שמו של, שלא נדע, הכלב של היטלר? שקריות לגמרי, תודה לאל. לדברי סטיין, הוא ודבי כלל לא ידעו על שם כלבו של הרודן הנאצי באותה תקופה, ואחרי מחקר קצר גילו ששם הכלב היה Blondi, כאשר שם הלהקה נכתב Blondie (כלומר, בתוספת האות E). ההסבר מתקבל.
מה שכן, שמה המקורי של הלהקה היה בכלל Angel and the Snake, והוא שונה ל-Blondie בסוף 1975. בתחילת הדרך, לפני הפריצה הגדולה, אנשים סברו ש"בלונדי" היה בעצם שם של זמרת שמגובה בנגני ליווי, ולכן הלהקה חילקה סיכות שעליהן היה כתוב, ובכן, "בלונדי היא להקה".
בלונדי נחשבת לאחת מלהקות הרוק / גל חדש האמריקניות הבולטות והמצליחות של סוף שנות השבעים ותחילת השמונים, כשברזומה שורה ארוכה של להיטים – מתוכם ארבעה שנכנסו למקום הראשון במצעד הבילבורד בארה"ב. מדובר ביצירות הנצחיות "Heart of Glass", "Call Me" (שבמקור בכלל יועד לזמרת סטיבי ניקס), "The Tide is High" (קאבר לשיר של זמר הרגאיי ג'ון הולט) ו-"Rapture" – כאשר האחרון הוא השיר הראשון בארצות הברית שכלל קטע ראפ והגיע לצמרת הדירוג המקומי.
לא נתעלם כמובן גם משיר הקאמבק המעולה "Maria" מ-1999, שאומנם הגיע רק למקום ה-82 בארה"ב, אבל גם מקום ראשון בבריטניה הוא הישג מרשים.
בנוסף להיותה זמרת, דבי הארי גם הבליחה מדי פעם כשחקנית, עם תפקידים קטנים בלא מעט סרטים וסדרות. השיא ככל הנראה הגיע עם הופעה בלתי נשכחת בסרט המתח מהשמונים "סוכן סמוי", שם גילמה זמרת בשם דיאנה פרינס וביצעה בו את השיר "Brite Side" (זו לא שגיאת כתיב) – סינגל מאלבום הסולו השלישי שלה (הארי אומנם שחררה חמישה אלבומי סולו, אבל אף אחד מהם לא נחשב להצלחה מסחררת).
וכן, בלונדי לגמרי עדיין פעילה, ולא (רק) כ"להקת נוסטלגיה" שמבצעת את הלהיטים הגדולים שלה בפני קהל מזדקן כדי לרפד את חשבון הבנק של חבריה. תאמינו או לא, אבל בלונדי צפויה לשחרר השנה את אלבום האולפן ה-11 שלה, כשהארי והגיטריסט כריס סטיין (75) עדיין עומדים בראשה, לצד כמה נגנים צעירים יותר.
