הלהקה האהובה שמגיעה לישראל: "אנחנו יודעים שלא רציתם את המלחמה הזו"

הרומן של הג'יפסי קינגס עם ישראל הולך כבר לא מעט שנים אחורה. כבר בשנות ה־80 היה הרכבם של בני משפחת רייס (לדורותיהם) מבקר תכופות בישראל, ועד היום היא תחנה קבועה בסיבובי ההופעות שלהם ברחבי העולם.

בקרוב תשוב לכאן החבורה פעם נוספת. זה יקרה ב־19 ביוני באשדוד, הפעם במסגרת פסטיבל מרידיאנו שיתקיים בעיר וישלב אירועי מוזיקה, תיאטרון, קולנוע וקולינריה. לעיתים בביקורים שלהם בארץ חוברת הלהקה לאמנים מקומיים (באחד מביקוריהם האחרונים בארץ שיתפו פעולה עם שלומי שבת). הפעם תתארח בהופעתה כאן הזמרת אישתר. גם כשלא מעט אמנים נמנעים מהגעה לארץ משלל סיבות, בין אם אידיאולוגיות ובין אם בגלל המלחמה שמתרחשת באזורנו, הג'יפסי קינגס מתעתדים לבקר כאן שוב.

"הרבה אנשים ניסו להניע אותנו מלהגיע אליכם. הם אמרו לנו 'אל תיסעו לשם, יש מלחמה, יש הרוגים", אומר אנטוניקו רייס, ממקימי ההרכב המקורי, בראיון ל"ישראל היום". "מיקה, המנהלת הישראלית שלנו, אמרה לנו שאפשר לבוא אליכם ושאין שום בעיה עם זה, אז אני בוטח בה. היא ביקשה שנבוא לשמח את האנשים אצלכם. כשאמרו לנו שעדיף שלא נבוא כי יש מלחמה שאלנו אותה 'מיקה, נו בומבה?' (אין פצצות) - אם אין בומבה אנחנו מגיעים'". 

זה לא רק עניין בטיחותי. יש אמנים שלא מגיעים כיום לישראל כהצהרה פוליטית.

"אנחנו מכירים את הנושא בעיקר דרך החדשות ודרך המנהלת שלנו. אני לא מוכן לקבל דברים כמו המצב עם החטופים שלכם או הרג תינוקות. אנחנו גם מודעים לכך שאתם לא הצד שהתחיל את המערכה הזו ולא רציתם את המלחמה הזו. אבל אנחנו לא להקה פוליטית. אנחנו מאמינים באהבה ובשמחה, בטח לא במלחמות. אנחנו רוצים לגרום לאנשים לשמוח". 

הסיפור של הג'יפסיז החל בסוף שנות ה־70', כשעוד קראו לעצמן בשם Los Reyes (הרייסים, שם משפחתם, וכן "מלכים" בספרדית). ההרכב המשפחתי שילב ביצירתו ובנגינתו בין פלמנקו, רומבה וסלסה, חיבר בין רוק ופופ והלחים בין ספרדית לצרפתית.

כמשתמע משמם, מדובר היה בלהקה שרוחה הנוודית הגדירה את סגנון פעילותה. הם נדדו ברחבי צרפת והופיעו בפסטיבלים ובאירועים פרטיים, ובהמשך הפכו זמרי מסיבות של המעמד הגבוה במקומות נופש כמו סן טרופה. תקופתם כזמרי רחוב/הרכב אטרקציות אירועים נפסקה כשהוזמנו לנגן במסיבת יום הולדתה של השחקנית האגדית בריז'יט בארדו, ומאז הפכו שם דבר במוזיקה הלטינית,ולמעשה בכל העולם. 

שנות הפעילות הרבות, שבמהלכן התווספו ללהקה דורות חדשים של המשפחה, אינן עניין של מה בכך. "אני חושב שמה שמחזיק אותנו כל כך הרבה זמן ביחד זו העובדה שעיקר הפעילות שלנו היא מוזיקה חיה, זה לא אולפן", אומר רייס. "אנחנו חיים את המוזיקה, מנגנים גיטרות בלייב, והאנרגיה הזו עוברת לקהל, הוא נכנס לאקסטזה.

"באחד הביקורים שלנו אצלכם איזו עיתונאית מקומית מרעננה איבדה שליטה, עלתה לבמה והתחילה לרקוד בטירוף. אז זה שילוב בין העובדה שאנחנו ממשיכים מסורת ארוכת שנים לבין שירה מהלב. הדברים האלה יוצאים החוצה לקהל ומושכים אותו".

כבר ביקרתם בישראל לא מעט פעמים. איזה זיכרונות יש לכם מהארץ?

"אני מאוד אוהב את ישראל, את הים שלכם ובעיקר את האנשים, החום והשמחה שלהם. יש הרבה דמיון בין העמים שלנו. אני מכיר כבר לא מעט ישראלים מכל הביקורים אצלכם, ובהחלט יש קווים מקבילים בין האישיות והחום היהודיים לבין אלה הצועניים".

נקודת השקה נוספת היא השואה. המוני צוענים נטבחו בה, וזה נושא שפחות מדברים עליו בהקשר הזה.

"זה נכון, וזהו כאב שאנחנו חווים לא מעט עם השנים, אבל אצלנו מדברים על זה פחות. באיזשהו מקום נעלנו את הנושא. רצחו לנו כמות אדירה של אנשים בשואה, וזה עוד משהו שמחבר בין העמים שלנו. זה גורם לי להרגיש שהישראלים הם סוג של משפחה שלנו. הצועני מאוד מאושר כשהוא בישראל".

להיטים על־זמניים

לצד נגינת הלייב האמורה, לג'יפסי קינגס כמה להיטים על־זמניים שעזרו לבסס את מעמדם בתעשיית המוזיקה העולמית. אבל אחרי שנים שהשירים המזוהים ביותר עימם היו "וולרה" ו"במבוליאו", לקראת שנות האלפיים הצטרף נאמבר חדש לרפרטואר, בדמות גרסת הפלמנקו שלהם לקלאסיקה "הוטל קליפורניה" של האיגלס, שהפכה מאז לקלאסיקה בעצמה.

כמו לא מעט דברים שקרו להרכב, גם הסיפור מאחורי הקאבר הספרדי שלהם ללהיט הענק קרה די במקרה. "פנו אלינו בסוף שנות ה־90' מההפקה של הסרט 'ביג ליבובסקי' וביקשו מאיתנו להקליט גרסה משלנו לשיר. זה לא בא מאיתנו, אבל יצא מזה טוב", הוא מספר. "אני חושב שעבור העולם אנחנו סוג של הביטלס הספרדים. אני חושב שפנו אלינו בגלל הדרך שעברנו, השם שלנו בעולם, וכמובן איזו שמחה שאנחנו מביאים, שהביאה משהו אחר לשיר הזה".

פסטיבל מרידיאנו אשדוד יתקיים בין ה־14 ל־21 ביוני.