"אמרו לי שאני נראית פלשתינית, זה גרם לי להבין משהו על הזהות שלי"

כמו שקורה לא אחת כשמתרחקים מהבית, גםהמוזיקאיתזוהרה התחברה לשורשים שלה דווקא בשנים שבהן התרחקה מהם. וזה מסביר את הקו של "Welcoming The Golden Age", אלבומה החדש והשני במספר, שיצא לאחרונה.

אחרי שנים של התעלמות ממקורותיה המרוקאיים, זוהרה מצאה שהדבר הנכון ביותר עבורה הוא להתמסר לשורשיה, מבלי לוותר על ההשפעות החיצוניות. התוצאה היא אלבום שמשלב אלקטרוניקה ודרבוקות, ומלחים צלילים ומקצבים ממזרח ומערב. אבל כמו כל מסע של גילוי עצמי, זוהרה היתה צריכה קודם לאבד את הצפון ולחוש זרות - בטרם מצאה את עצמה. "כשאני בלונדון (שם גרה במשך כמה שנים ועבדה על אלבומה; ע"פ), יש לי רגעים שאני מקשיבה לעומר אדם באוזניות ובוכה. זה לא קורה בתל אביב", היא אומרת. "לפעמים כשאתה מתרחק מזה אתה יכול להצליח לראות את היופי, ולא את המסביב. פתאום אמרתי 'כן, זו מי שאני'. פה אין לזה קונוטציות".

איך התהליך הזה התחיל?

"קיבלתי שם המון תגובות על המראה שלי. הייתי באיזו מסיבה וממש מאוחר בלילה הלכתי לתפוס אוטובוס. על המדרכה ישבו כמה חבר'ה שיכורים, ואחד מהם אמר לי 'יו לוק פלשתיניאן' ('את נראית פלשתינית'). בשילוב עם שם כמו זוהרה נידם, זה יכול בקלות לעבור כערבי. מבחינתם אין הבדל, וזה באמת גרם לי להבין משהו על המורכבות של הזהות שלי. אבא שלי גדל במרוקו, הנראות והתרבות שלנו מאוד מושפעת מהתרבות הערבית, יותר מהכל. אני גרה בגבעתיים כי ההורים שלי עשו הכל כדי לגור שם. שמענו בבית מוזיקה קלאסית. מאחורי כל זה היתה איזושהי הדחקה של הדבר הזה. זה לא קיבל מקום בבית".

"זה גרם לי להבין משהו על המורכבות של הזהות שלי" // צילום: דניאל ווגמן

השתכנזות?

"חד־משמעית. אחר כך למדתי ג'אז בתלמה ילין, אני פסנתרנית קלאסית. בלונדון הבנתי שאני אוהבת את זה שיש לי את כל העולמות האלה. הבנתי שיש לי משהו שזורם בדם".

המקורות והתרבות מבית הם אולי גם מה שחיבר אותה לשחקן קייס נאשף ("פרשת השבוע", "תל אביב על האש"), בן זוגה זה ארבע שנים. מערכת יחסים בין יהודייה לבין ערבי־ישראלי היא דבר שתמיד יעורר תשומת לב. ומאז 7 באוקטובר, לפחות לעין החיצונית, נושא הזוגיות המעורבת ביניהם הפך מורכב עוד יותר. "כשיש סיטואציות קיצון אז זה מעלה שאלות על הזוגיות, אבל ברמה האישית - אצלנו זה לא יוצר קרעים בהקשר של מה כל אחד חושב ומרגיש על המציאות. אנחנו יחד, חווים אובדן כפול. בסוף התקווה של כולם היא שיהיה פה טוב. ההידרדרות המטורפת הזו היא שיברון לב שאנחנו עוברים אותו יחד".

מפלס הגבות המורמות עלה בשנה האחרונה?

"היה לי פחד שאנשים יתרחקו מאיתנו, ושמחתי לגלות שזה ממש לא קרה, רחוק מזה. יש לי חברים שלא ראיתי הרבה זמן. הם שאלו אותי 'אתם עדיין יחד?', וכשעניתי כן ראיתי שעלתה בהם איזושהי תמיהה. מה חשבתם? שבגלל שביבי וסינוואר רבים אז גם אנחנו בסכסוך? זה לא קשור אלינו".