חת מהתמונות המצמררות שהוצפו באמצעי התקשורת בסוף השבוע שעבר היתה מקבלת השבת שערכו משפחות החטופים והנעדרים ברחבת מוזיאון תל אביב - שולחן ארוך עם צלחות ריקות, שמעוטר בתמונות החטופים, המדגישות את היעדרם.
לצד המשפחות קיבל את השבת הנכנסת הזמר קובי אפללו, ששר בתחינה את "שיר למעלות" ולא הותיר עין אחת יבשה.
"ברגע שביקשו שאגיע למיצג מיוחד של משפחות החטופים, נעניתי מייד. לא ידעתי בדיוק למה אני מגיע. ראיתי שולחן שבת ענקי, ופתאום אתה מקבל את ההלם מהכמות. היו 213 כיסאות, היום יש כבר 222, שני כיסאות תינוקות, מראה מצמרר שמפגיש אותך מייד עם המציאות והמספרים", מספר אפללו בכאב.
"אנחנו עם חפץ חיים, שאוהב לראות את הטוב שבתוכו. לא משנה כמה יריבו, בסוף פועם בכולם לב מלא חסד ורחמים, ואתה מבין שכל כיסא זה עולם ומלואו. אתה פוגש את המשפחות שאיבדו ילדים ויש להן גם ילדים חטופים. כאבא, הדאגה והחרדה לילד שלך לא פוסקות גם כשהוא לידך, אז לחשוב על מה שעוברים האנשים האלה שלא יודעים איפה הילדים שלהם, האם הם פצועים. זה חוסר ודאות משווע וזה יכול לשגע את הנפש, הכאב הגדול הזה, ואז אתה צריך לשיר להם.
"איך שרים להם?! ביום־יום מעריצים אמנים - זמרים, שחקנים, הם הסלבס, כוכבי הרשת - ופתאום אתה קולט שזה לא אתה הגיבור ושמי שראויים לכבוד הזה, להאדרה הזאת, הם האנשים האלה, שמתמודדים עם הילדים החטופים. אז אומרים כל הכבוד לאמנים שבאים לשמח, אבל בסוף אנחנו ליצני החצר. הגיבורים האמיתיים הם אלה שעולים על מדים, שעל דעת עצמם ראו שיש כאוס בדרום ונכנסו עם אקדחים להילחם ולהציל חיי אדם בלי שאף אחד יקרא להם. הם הסלבס האמיתיים".
בכל זאת, כאמן אתה כן משתדל להיות שם בשביל האחרים.
"כתבתי פעם שיר, שאנחנו בסך הכל השליחים של מה שאלוהים ברא כדי לרכך את המציאות, שמורכבת מעצב, מכאב כיסופים. אין אדם שלא חווה קונפליקטים, וברגעים האלה אנחנו השליחים, מרככים את המציאות במוזיקה, במשחק, מעניקים אסקפיזם, מביעים בשיר מה שאדם אולי מחפש להגדיר לעצמו.
"מצאתי את עצמי שר את שיר החופות שלי, 'מה שהלב בחר', בהלוויה של דור שפיר, שנרצח במסיבה, ויום קודם לכן נקברה החברה שלו. שניהם היו אמורים להתחתן, והאמא אמרה בהלוויה שהביאו אותי לשיר שיר חופה שלבטח מתקיימת בגן עדן. למחרת הייתי במעגן מיכאל עם מפונים, והופעתי בים המלח ופגשתי את הקהילה של בארי.
"אתה מסתכל ולא מבין מה עובר עליהם, פשוט מתחיל לשיר בתקווה שהדבר הזה ינחם, כי מעבר לזה אי אפשר לעשות כלום. שרתי ביום שישי בצהריים בחופה של לוחם דובדבן שיצא לשלוש שעות להתחתן וחזר לעזה. אני עושה את מה שנשלחתי לעשות בעולם".
כולנו אחים
אתה מצליח להיות אופטימי בתוך המצב הזה?
"הדבר האופטימי היחיד במצב הזה הוא האחדות והחסד והנדיבות שאני מקווה שיימשכו, כי הזדעזעתי בשנה האחרונה כמי שאוהב את העם הזה. דיברו על מלחמת אחים - וקיבלנו מלחמה שמראה לנו שאנחנו אחים; דיברו על היפרדות - וקיבלנו שיעור מטורף במה קורה כשאנחנו לא יחד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו