קובי אפללו מוציא היום את השיר "מכתוב" שכתב והלחין, שבו הוא עוסק בשאלות של גורל וקיום. בעולם הטיקטוק, אפללו לא מוותר על יצירה. "כמות השירים היום ביחס לכמות הקהל היא לא הגיונית", הוא אומר. "זה ממש נהיה ג'ונגל, פעם היו סינונים".
מה הייתי עושה בלעדייך: הצמד המוזר של עולם הבידור במופע חדש
ביקרת בעבר את הכתיבה החדשה וטענת שמדובר ברמה נמוכה.
"כן, זה היה מזמן. קבלתי המון תגובת מאנשים שאמרו שאני צודק, אבל זה לא גרם לשינוי. אני כמובן לא מכליל, ויש תופעות מדהימות שקורות בהבלחות - כמו פאר טסי או חנן בן ארי - אבל בתכלס, השירים די הפכו לדאחקה של טיקטוק. אני חושב שזה מתסכל את כל מי שבסופו של דבר אוהב תרבות ישראלית. לא לזה פיללנו".
טיקטוק ושאר הרשתות החברתיות זה משהו שמשותף לכל העולם, זה לא רק אצלנו.
"נכון, אבל במדינות כמו צרפת או יוון, שיש להן מורשת תרבותית עמוקה, זה לא קורה. הם לא נגררים. אנחנו מאוד חקיינים. בנינו פה תרבות ישראלית יפהפייה, המוח היהודי הוא אחד מהממציאנים הגדולים בעולם. אז למה להיגרר? מילא היינו מביאים את האיכויות - אבל אנחנו מחקים את הטראש".
על שם השיר מספר אפללו: "אני אדם מאוד רוחני, תמיד הייתי. אמא שלי אומרת שמאז שהייתי ילד הייתי מחפש, ושואל שאלות שהיה לה מאוד קשה לענות עליהן. אני מתעסק בשאלה אם הכל מכתוב, בשאלות על גורל ועל בחירה. אני מאמין שאתה לא בוחר איפה אתה נולד, לאילו הורים, זה מכתוב שאני מאמין שמגיע לפני שאתה הופך להיות עצמך".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו