דני בסן: "'פרצופה של המדינה' ניבא את מה שעומד לקרות"

"אני נלחם נגד כפיית דעה של מישהו על מישהו אחר, אז כל אחד שיעשה מה שהמצפון והאמונה שלו אומרים. אני יוצא להפגנות אף על פי שאני מפחד על הפרנסה שלי", אומר דני בסן ל"ישראל היום", "אבל בין הדאגה לעצמי והדאגה למדינה - ברור מה אני מעדיף. אני מעדיף להיות עני במדינה דמוקרטית מאשר שתהיה לי פרנסה ושלא תהיה פה דמוקרטיה".

לפני כמה שבועות עלה בסן להופיע עם חבריו ללהקת תיסלם, ויחד הם ביצעו את "פרצופה של המדינה". הקהל קם והריע להם במשך דקות ארוכות. "הרגע הזה היה מיוחד מאוד ולא שגרתי, משהו שהולך להיות נצור בחיי עד סוף ימיי. התחושה הזאת של הביחד נתנה לנו המון כוח. אגב, זה קרה לאחר מכן גם בהופעות קטנות יותר שלנו", הוא משתף.

"'פרצופה של המדינה' כאילו ניבא את מה שעומד לקרות, וכשמסתכלים על מה שהיה אז - השיר נכתב על זבל פוליטי, אבל לא ברמות של מה שקורה פה עכשיו. אמרתי ליאיר (ניצני, מ"כ) 'אתה כתבת את השיר של המהפכה הזאת לפני 30 שנה'. זה לא ייאמן".

במקביל למעורבות החברתית והפוליטית שלו, בסן מעלה בימים אלו מופע חדש שבו הוא מבצע שירים של יענקל'ה רוטבליט, המורכב מסיפורים על החברות האמיצה, על האמת שמאחורי השירים, על הביקורות החברתיות והפוליטיות - וגם על שיר אחד שגרם לנתק של 35 שנים בינו לבין יהודה פוליקר.

המופע, שעלה לראשונה במסגרת פסטיבל הפסנתר, זכה לביקוש רב, וכעת יוצאים בסן ורוטבליט לסיבוב הופעות.

"הוא כתב לי את כל האלבום הראשון שלי, שיש בו שירים חברתיים ופוליטיים לצד שירי אהבה מאוד יפים, למשל 'ככלות הקול והתמונה'. לאלבום השני הוא כתב לי שלושה שירים, והקשר בינינו נשמר. בנובמבר האחרון עלה הרעיון שאעשה מופע עם שירים שלו, וחשבתי שזה איש שבאמת מגיע לו ששיריו יישמרו. המבצעים המקוריים של שיריו כבר לא איתנו - אריק ושמוליק, למשל - ושירים שלא שרים אותם מתים גם הם", אומר בסן.

המופעים הקרובים ייערכו ב־31 במארס באלמא זכרון יעקב וב־13 באפריל בגריי יהוד.