מתישהו לפני כמעט חמש שנים רותם בר אור מצא את עצמו ממוטט נפשית. בשלב הזה הייתה האיינג'לסי, הלהקה שאותה הוא (עדיין, אפשר להירגע) מוביל בקולו ובכתיבתו, כבר מבוססת כאחת האהובות והמושמעות ברדיו הישראלי, עם קהל נאמן שפוקד את הופעותיה ומפיץ לכל עבר את בשורתה. אבל להצלחה, וזו קלישאה מוכרת למדי, יש מחיר ובר אור מצא עצמו "אוברוולמד". או "מוצף רגשית", בתרגום לעברית - שפה שהפכה כעת להיות חלק מהסיפור שלו.
"זה היה קשור למערכת היחסים שלי עם אינטימיות, עם עצמי ועם הגוף שלי ובמערכות יחסים קרובות במשפחה שלי", הוא מספר. "אבל אני יכול להגיד שזה השפיע גם על ההרגשה שהייתה לי על במה. ממש בסוף של העשור שהיה לנו כבר הרגשתי שמשהו הולך לי לאיבוד ושאני לא מצליח להתחבר. הייתי צריך לעבור דברים רוחניים כדי לפגוש את עצמי. איבדי את החיות, איבדתי את המרכז, לא הבנתי כבר למה אני עושה מה שאני עושה. באלבום השני שלנו יש דברים שאני מאוד אוהב אבל כבר יש בו סימנים של ייאוש. אתה יכול להסתובב וימחאו לך כפים ותהיה בכל מיני מקומות וזה לאו דווקא ימלא אותך. זו אחת הסיבות לכך שאנשים נמצאים משתמשים בבריחה. הם צריכים כל הזמן איזה 'בוסט' כדי להמשיך להיות למעלה. גם מוחסר הסכמה לפגוש את הלמטה".
היה מעורב בזה גם משבר כתיבה?
"אני ברוב הזמן במשבר כתיבה, חוץ מכשאני לא. זה מאוד קל לי להגיע למצב של משבר. לא משבר שבירה כמו שחוויתי באמת, אבל ההתמוטטות הנפשית שפגשתי הייתה דבר טוב. אני מאחל לכולם מאחל לכולם לפגוש את הרצפה של משהו מדי פעם בחיים, כי שם יש את ההזדמנות להשתנות באמת, להיוולד מחדש, להצליח לפגוש את החיים".
המסע של רותם עבר דרך טיפול אישי, שהות בפרו והיכרות עם עולם השאמאניזם דרך סדנאות שהעביר העיתונאי, הסופר והמוזיקאי גון בן ארי, שנחשב לאחד מחבריו הטובים. "המפגש עם גון השפיע לי על החיים. עברתי הרבה דברים איתו", הוא מספר. "הוא משתמש בכלים של קבלה אבל מביא להם את הטייק שלו ומאוד דוחף לחיוביות. אחד הדברים הראשונים שאני יכול להגיד שלמדתי ממנו זה להגיד 'כן'. כל החיים שלי הייתי אומר 'לא'".
תהליך הגדילה, שכלל גם סשנים בריזורטים מרוחקים, ויפאסנה וטיפול פסיכולוגי, הביא אותו גם לשחרר חומרים בעברית, לקראת אלבום שייצא בקרוב. השיר החדש מתוכו, "קקטוסים", יצא היום (רביעי) וממשיך בקו האינטימי והברור יותר של בר אור. אחרי שנים של כתיבה באנגלית, יש מי שיגיד שהמעבר לכתיבה ושירה בשפת אימו הפך אותו נגיש יותר. לקהל שלו ולעצמו.
מה קרה שעכשיו החלטת שזה הזמן להוציא אותם?
"הייתה איזו תקופה כבר בזמן האיינג'לסי שזה התחיל להימאס עלי. הופענו הרבה באירופה ובארץ, ובישראל תמיד הרגשתי מוזר לגבי זה שאני עומד מול אנשים שאני יכול לדבר איתם בשפה שלהם ובמקום זה אנחנו מדברים בשפה אחרת. זה גם יצר הזרה. לא יודע אם הייתי מצליח לדבר על הדברים האלה בעברית. אבל בחסות הקוביד, כמו שהרבה אנשים חזרו פנימה לתוך עצמם, אז מצאתי את הדרך שלי חזרה לעברית".
קקטוסים, ויעיד על כך גם הקליפ שמלווה אותו, עוסק בחיבור אינטימי ובמיניות. וגם כאן רב"א אומר, הוא יכול כעת לפעול ממקום נקי יותר ופגיע. אפילו אופטימי. "אני מרגיש שהצלחתי להביא כאן משהו ששנים רציתי להביא אותו. זה שיר על אינטימיות מינית. בשירים של האיינג'לסי יש תקווה כי יש בהם המון חיות, אבל הם עוד לא מעיזים להיות אופטימיים. הקטע היה אז לכתוב המנונים לייאוש.
"אבל אני חושב שקורה כאן עכשיו משהו והדור הצעיר הרבה פחות מתבייש לחפש את הטוב. זה קשור להמון דברים, גם למצב של כדור הארץ ולזה שאנחנו מבינים שמחשבה בוראת מציאות. אם האנושות תהיה מיואשת אז ברור שנשמיד את העולם. עם האיינג'לסי הייתי עוד במקום ציני, אבל עם השירים בעברית אני עובר שלב ומנסה להביא את הטוב לקדמת הבמה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו