"לא מקבלים את עדות המזרח כפי שהן": פסטיבל המוזיקה התימנית יוצא לדרך
כשתחושת חוסר השייכות גברה, המוזיקאי אייל וואהב החליט לחזור אל השורשים • השבוע הוא יופיע עם התזמורת התימנית בפסטיבל "תימא", שמציין 140 שנות עלייה והתיישבות של יהדות תימן בירושלים • "אנחנו נותנים את כל תשומת הלב למוזיקה העממית הקלאסית של פעם", הוא אומר
, עודכן
0השמעה
את הראיון הזה מקיים אייל וואהב מברלין, לילה אחרי ערב שבו הופיע בעיר יחד עם דודו טסה והכוויתים. שמו של טסה ופרויקט השיבה לשורשיו העיראקיים היו מיועדים גם כך לעלות במהלך השיחה, שכן גם וואהב מפגיש ביצירתו את המסורתי והעכשווי, המזרחי והמערבי.
להקת אלק'את שהקים היא תוצר של רצון שלו לחקור את התרבות התימנית שממנה בא, ולהתיך אותה יחד עם ההשפעות המוזיקליות שחווה כנער שהתבגר בשנות ה־90. אבל אל פסטיבל "תימא", לציון 140 שנות עלייה והתיישבות של יהדות תימן בירושלים, הוא מגיע עם התזמורת התימנית. מופע שכמשתמע משמו - מבוסס כולו על טהרת המוזיקה ששמע בבית (נקי מהשפעות של דיוויד בואי, נניח), ושאליה שב כחלק מתהליך גילוי זהות אישית ומוזיקלית".
EL KHAT - The Yemeni Orchestra | Rih Al Yaman
"בגדול היתה קצת מוזיקה תימנית בבית, אבל זה לא היה כל כך דומיננטי", הוא מסביר את החיבור למקורות. "אני יכול להגיד שעם השנים, כשהתבגרתי, תחושת חוסר הזהות והשייכות הלכה וגברה. מובן שגם אני גדלתי על הדורז, לד זפלין, קווין, גאנז נ' רוזס ונירוונה, וזה נשאר. אני לא מתעלם מזה, אבל היה צורך בשבילי להשלים את אלה בשביל להמשיך לקום בבוקר. כי להיות קול זה לא מספיק. ובמופע החדש (שיבוצע בפסטיבל ביום שישי) אנחנו נותנים את כל תשומת הלב למוזיקה העממית הקלאסית התימנית של פעם".
"זה מופע שמאוד משמר את המסורת כמו שהיא, תזמורות של שנות ה־50 וה־60 בדרום תימן. מאוד מרגש אותנו לארח במופע זמרת כמו ברכה כהן. האישה הזו בת 84 וחצי, היא מופיעה כבר 60 שנה כמעט בכל ערב, ועכשיו היא איתנו. אנחנו מארחים גם את אלרם עמרם, הבן של אהרן עמרם (אחיו של המוזיקאי לירון עמרם, ע"פ), ונשיר שירים של שלום צברי. אגדות שאמנם לא נמצאות במיינסטרים, אבל הם אחראים להמון השפעות מוזיקליות. יש פה משהו חשוב".
יש מי שיגיד שהמסורת התימנית דווקא זכתה לייצוג בארץ, אפילו בעולם. שושנה דמארי, עפרה חזה.
"אלה נציגות מאוד מוכשרות, אבל אני מדבר על תזמורת. זה לא טאלנט שיודע לשיר ולקחו אותו כל מיני מפיקים מוזיקליים. אני מת על עפרה ועל שושנה, ועל כל האנשים שהוציאו את המוזיקה הזו החוצה וחשפו אותה לעולם. אסור להסתיר את זה, וזה מעולה שהן היו מחוברות לעצמן ולא התביישו להוציא את המוזיקה הזו, אפילו שכדי שיתקבלו בחברה, לשירים היו קצת עיבודים מערביים".
קורה פה כבר כמה שנים תהליך מעניין. אמנים כמוך, כמו דודו, A-WA, לירון עמרם ולירז צ'רכי עושים ניכוס מחדש (ריקליימינג) לתרבות שממנה באו. למה אתה חושב שאתם הדור שעשה את זה?
"גם נטע אלקיים עושה את זה עם מוזיקה מרוקאית. דיברתי עם הכנר אלעד לוי, ששומר על המסורת עם הכינור המרוקאי, על חיבור לזהות, לשורשים, למי שאנחנו, למקום שבאנו ממנו, שהוא הכי קרוב ומחזק אותך באמת. בלי סיסמאות של מדינה. לעשות מוזיקה ישראלית רק כי גדלנו בישראל? אני לא בטוח לגבי זה.
"אני חושב שהדור הראשון, זה שעלה לארץ, התעסק בלשרוד את הדבר הזה ולהרגיש שייך למשהו. הדור השני התמודד עם מלחמות, לא היה להם זמן להתעסק בדברים האלה. נראה לי שהדור השלישי התעורר כי הכל נהיה מובן מאליו. אני מזדהה עם המון חברים שלי שחווים את מה שאני חווה, וזו תחושת אי־שייכות לאדמה, למדינה. אני לא שמאלני ולא ימני ואין לי עניין בדברים האלה בכלל, אבל יש איזו תחושה שאנחנו רק מושפעים כל הזמן ומנסים להיות כמו האמריקנים, כמו הבריטים, הכל 'כמו'. לא מקבלים את עדות המזרח כפי שהן. אנחנו מנסים ליצור זהות ישראלית חדשה".
המופע של איל עם התזמורת התימנית יתקיים ביום שישי ב-13:00 ב"מפעל" בירושלים ויהיה פתוח לקהל הרחב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו