המוזיקאי שלא מוותר על דרך החיים שלו: "לכולם צריך להיות מקום"
אלבומו החדש של יעקב לשצ'ינסקי, קוב בשבילכם, הוא מהחשופים ביותר שלו • "מאיימים על דרך החיים שלי ואני נלחם עליה"
,עודכן
0השמעה
עד לפני כמה שנים כתבה שעסקה במוזיקאי יעקב לשצ'ינסקי, קוב בשבילכם, לא יכלה שלא להתעכב על עובדת היותו עורך דין, ועוד כזה שעוסק בזכויות יוצרים. "עו"ד חוזר הניגון" זעקו הכותרות, שלא יכלו להכיל את העובדה שאדם מצליח לחלק את זמנו בין מקצוע חופשי לבין יצירה. אבל אחרי ארבעה אלבומי אולפן (ושני אלבומים קצרים - אחד מהם תחת השם "הונאת האמרגן"), אפשר גם לדבר על כך שמדובר באמן ורסטילי שמשתנה תמידית.
קוב הוא לא זיקית מוזיקלית שמתאימה את עצמה לרוח התקופה, אלא מוזיקאי שלא מגביל את עצמו להגדרות של דיגיטלי או אנלוגי ומצליח לייצר אמירה חברתית ואישית, באלבומים שנעים בין אלקטרוניקה סטייל איאן בראון, דאבסטפ או קאבר לשלמה ארצי. באלבומו החדש והיפה, "כוונות טובות", הוא נשמע רגיש ופגיע מתמיד, לא מעט בשל התקופה המאתגרת שבה נכתבו שיריו.
"האלבום הזה בא בתקופה מאוד רגישה", הוא אומר, "ב-2016 אבא שלי נפטר מדום לב. הייתה הידרדרות במצבו, ואני לא כל כך קלטתי שזה מה שקורה. שמו לו קוצב לב, והייתי בטוח שזה אומר שהוא איתנו לעוד הרבה זמן. התברר שזה היה רק הסוף. לאמא שלי יש בעיות של דמנציה והכל קרה באותו הזמן, זה התפוצץ ביחד. אני ואבא היינו מאוד קרובים, הוא היה הבוס שלי. היינו שני עורכי דין ביחד יום-יום, ופתאום הוא איננו. הוא היה דמות מאוד משמעותית, וזה היה אבל שלקח זמן לצאת ממנו".
זה מסביר למה מדובר באלבום שקט וחשוף מאוד.
"אחרי שאבא שלי נפטר הייתה איזו התכנסות, תקופה אישית קשה. בשנים האחרונות הקמתי משפחה, נולדה לי ילדה קטנה, והייתה גם קורונה קטנה בדרך. אז היו הרבה מחשבות ורצון להתכנס, רצון להיות יותר קטן מבחינה מוזיקלית. אתה צריך לעבד את מה שקורה לך וזה לוקח זמן. אני תמיד מחפש משהו חדש, ופה באלבום תפסה אותי הגיטרה הקלאסית. זו ממש חזרה לבסיס. שירים קטנים יחסית, אקוסטיים. חיפשתי קודם כל שיר שירגש ופחות לעבוד עם הראש".
בכל מקרה אחר קל יותר להתמודד עם אבל כשחוזרים לשגרה. במקרה שלך בשגרת היום-יום נוצר ריק.
"זה גם לחזור לריק הזה, וזה לא רק שאתה חוזר לעבוד. אתה חוזר לאותו מקום, ואתה גם צריך לעשות את כל הסידורים. כשעורך דין נפטר צריך להמשיך להחזיק כל מיני זנבות שהוא השאיר, אז אין לך רגע פנאי וזה לא שאתה יכול לברוח. זה הכביד עוד יותר על כל התהליך. ככה יצא שזה אלבום עם עננה של אבל".
השיר החותם דווקא אופטימי, לוחמני משהו. לא ויתרת על המסר החברתי.
"כן, כי בסוף אני פה. זה לא אלבום שנכתב באירופה הקרירה. החיים פה כל כך קיצוניים, ואני התל-אביבי הליברלי שלא הולך לוותר ונלחם על דרך החיים שלי פה, שמאוימת. אני מרגיש שיש איזו שמרנות דתית פה. ושוב, לכולם צריך להיות מקום. אני מרגיש שה'חיה ותן לחיות' שלי מאוים. יש פה אווירה, ולא רק בישראל, שאם אני לא בדעה שלך אני נגדך. ופה הבעיה".
