אפרת גוש מזכירה לנו שאפשר גם לשיר מילים עם משמעות

12 שנים הן זמן משמעותי בחייו של אדם, אבל הן לא פחות מנצח בחיים של מוזיקאי, שנלחם כל חייו להישאר רלוונטי. ב־2010 הוציאה אפרת גוש את המיני־אלבום האחרון שלה "אה אה אה אהבה", שרבים זוכרים ממנו את שיר הנושא המוצלח במיוחד, אבל הוא הכיל בתוכו גם שירים ראויים אחרים, כמו "מגדלור". אלה קיבעו אותה בתודעה כאחת הזמרות והיוצרות היותר מעניינות שיש לנו כאן.

אבל זה יותר מעשור שגוש חיה לצד התודעה הישראלית התרבותית, ולא ממש כחלק ממנה. כן, היא לקחה חלק בפרויקטים שונים, ובהם מופע משותף עם יהונתן גפן. אבל בכל הנוגע ליצירה חדשה שלה - היה מדובר בשיממון. וזה מוזר, בהתחשב בגילה הלא באמת מבוגר ובעובדה שבעשור הקודם היתה אחד הקולות המרעננים שפעלו בינינו, ולא רק במונחים ווקאליים. גוש היא פרסונה מורכבת, כוכבת בהווייתה. היעדרה רק הבליט את חסרונם של כאלה בנוף הפופ הישראלי.

"כוח גדול", השיר החדש שהוציאה השבוע, עושה עבודה לא רעה בלהזכיר לנו במי מדובר. מוזיקלית הוא קליט ומזכיר במידה מסוימת חומרים של מאסיב אטאק. זו בעיקר פונקציה של פזמון מוצלח, אבל לא כזה שלא שמענו כמותו בעבר. דווקא המילים של השיר הן שגורמות לכל דבר שמתנגן בתחנות הרדיו בימים אלה להישמע כמו גיבוב של מילים.

"אלוהים יודע שניסיתי אין סוף פעמים, ואין סוף פעמים נכשלתי גם", שרה גוש, בהתייחסות ברורה למאבק שניהלה בהתמכרות לאלכוהול, שאותו חשפה לאחרונה (וזה גם מצוין בהודעה לעיתונות שצורפה לשיר). "אפשר להשתגע מהצורך הלוחץ להתאמץ", וגם "הכאב הוא זמני, הכניעה היא נצחית, ההתנגדות הרסנית".

קשה לחשוב על הפעם האחרונה שזמרת פופ הוציאה שיר חשוף, כן וכואב כל כך, שלא עוסק בלב שבור או בקלישאה רומנטית. כמה זמרים אתם מכירים שיודו בפה מלא "אני מתה מפחד" ו"אני סוף־סוף רוצה להרגיש ראויה לכל מי וכל מה שסביבי. כבר תקופה ארוכה שייאוש ובושה מנציחים ת'פרידה שביני לבין שאר העולם"? רק על האומץ להיחשף כך היא ראויה להערכה.