השבוע צוין ברחבי העולם "יום האנשים עם מוגבלויות". היחס לנושא והעניין בו עלו מאוד בשנים האחרונות. מצד אחד עומדים ערכי שוויון הזכויות ושוויון ההזדמנויות, והתפיסה שכל אדם נולד בצלם. מצד שני, בעלי המוגבלויות סובלים כמעט בכל היבט. כלכלית, חברתית, נפשית, וגם ביכולתם ליהנות בחיי היומיום המרחב הציבורי. יש פער בין היחס המוצהר אליהם כבני אדם שווים, לבין היחס שאותו הם מקבלים בפועל.
סוגרים עשור:
• 20 הסרטים הגדולים של 2010-2019
לשפה יש בעניין הזה תפקיד חשוב. המילים או המונחים שבהם החברה מכנה את בעלי המוגבלויות מעצבים את היחס אליהם. שפה המבליטה את המוגבלות ואת השוני מרחיקה את המוגבלים מן החברה. שפה שוויונית או מקרבת, אך לא מתעלמת, עשויה לקרב אותם. כאן נכנסת לתמונה התקינות הפוליטית, במובן הטוב של המילה. התקינות הפוליטית היא כלי של החברה האזרחית להגן על הקבוצות החלשות בתוכה, נשים, להט"בים ובני מיעוטים אתניים, וכן למוגבלים. שיטוט בין המונחים הרבים בתחום חושף דילמות, וגם בלבול. האם לקרוא לילד בשמו וכך לסייע לקבל אותו, או לעקוף את הנכות בדרך יצירתית באמצעות השפה.
אוטיסט. עד לא מזמן אפף את הקבוצה הגדולה הזו מסתורין, והילדים שבהם זכו אפילו לשמות כמו "ילדי הפיות", "מלאכים" ועוד. כאשר רווחה האבחנה החדשה נתפס האוטיזם כנכות קשה, ובין ילדי ישראל "אוטיסט" היה גידוף. היום יש לגיטימציה לשימוש במונח, בזכות כמה דמויות פורצות דרך. וראו "על הרצף".
בעל צרכים מיוחדים. כינוי גג לכל סוגי הנכות, המדגיש שככל אדם יש להם "צרכים", אך אלה צרכים שונים, ובעוצמה גבוהה יותר. נטבע בעקבות הביטוי האנגלי "special needs". וראו "מיוחד".
בעל תסמונת דאון. דרך להציג מוגבלויות מסוימות באמצעות אבחנה מדעית ניטרלית. "בעל תסמונת דאון" החליף את "מונגולואיד" הפוגעני. אנשים עם תסמונת דאון נוהגים לומר בגאווה אירונית "אני התסמונת".
חולה נפש. האם לקרוא לילד בשמו? יש טוענים בעקבות פרויד שדווקא הביטוי מחלת נפש הוא הנכון, הטוב ואף ההומניסטי ביותר כלפי הלוקים בנפשם, שכן הוא מאפשר לטפל בהם, ולא לראות בהם יצורים שאיבדו צלם אנוש. האסכולה האנטי פסיכיאטרית מתנגדת לעצם ההפרדה בין הלוקים בנפשם לאחרים.
חריג. ניסיון בעייתי להתייחס למוגבלים, בעיקר ילדים, כדי לאפשר טיפול נכון בהם. אלא שהביטוי יוצר הדרה ואפילו פגיעה.
כבד ראייה, כבד שמיעה. אדם שראייתו או שמיעתו לקויים. מציג את הלקוי כמי שהחוש לא אבד לו לגמרי. לעיתים נוהגים לייחס אותו גם לעיוורים או חירשים גמורים.
לקוי למידה. פתרון פופולרי המאפשר להצביע על קושי ומחסור בלי להדיר את המוגבל משאר בני האדם. עם זאת נוצרה כאן הבחנה בין הנכה לבין המוגבל שכלית או לימודית. לק"ה הוא שורש תלמודי, מקבילה לנכ"ה. אם 'נֵכֶה' הוא מי שהוכה, 'לקוי' הוא מי שהלקו אותו. מקור השורש הוא באכדית, שם laku פירושו חלש. החיבור בין "לקה" לבין מוגבלות או מום פיזי או נפשי מופיע בלשון חכמים. בתוספתא מצוטט בן עזאי: "כל שלקה בגופו מפני חכמתו, סימן יפה לו. חכמתו מפני גופו, סימן רע לו". 'לקות' התגלתה כמילה מנצחת. אפשר להדביק אותה כמעט לכל עניין, ויש לה מרחב פעולה נרחב בשפה. יש לקות אינטלקטואלית, לקות שכלית, לקות לימודית ולקות קוגניטיבית.
מאותגר. מונח מתורגם מאנגלית: challenged, המציג את המוגבל דווקא כאדם חזק יותר, שכן הוא מתמודד עם קשיים רבים יותר מהאדם הרגיל. מכאן, באנגלית, נוצרו צירופים כמו מאותגר שכלית, מאותגר פיזית ועוד. בישראלים לא אהבו את מה שנתפס כהתחכמות, וגם הוסיפו על המילה תוספות מגחכות: נמוך הוא 'מאותגר אנכית' ושמן הוא 'מאותגר אופקית'. אתר דורבנות הציע את 'מאותגר פנ"פ', פנים אל פנים, מי שאיננו מסוגל לדבר עם חברו ישירות או בטלפון, אלא רק במחשב.
מוגבל. המונחים מגבלה, מוגבלים ומוגבלות חדרו לשיח החל משנות השבעים. הצלחת המונח נובעת מכך שהוא מאוזן: גם קורא לילד בשמו, וגם אינו מדיר אותו משאר בני האדם. והרי כל אחד מאתנו מוגבל ברמה זאת או אחרת, הכל עניין של מידה ורמת הקושי.
מופרע. הפרעה התנהגותית או נפשית היא אבחנה נפוצה ולגיטימית. עם זאת, 'מופרע' הוא סטיגמה.
מיוחד. הוא אינו פחוּת מאדם רגיל, הוא אינו דחוי, הוא שונה, והוא אפילו מיוחד, כלומר, בעל שונות בולטת. באנגלית החלו להשתמש במילה special, והיא הפכה דרך מלך בעיקר בתחום החינוך: טיפול מיוחד, כיתות מיוחדות ועוד.
מעוכב. מונח תקין פוליטי עבור מה שקרוי מפגר. גם: 'ילד מעוכב התפתחות'. בישראל הכינוי מזכיר את התחום הפלילי-משטרתי ודיני האישות, מ'מעוכב יציאה' ועד 'מעוכבת גט'.
מפגר. פיגור היא אבחנה קוגניטיבית, המתייחסת לרמות נמוכות של מנת משכל. מורון (moron) הוא מי שסובל ממנת משכל בין 50 ל-70, דביל הוא בעל מנת משכל מ-70 עד 90. אידיוט הוא בעל מנת משכל מ-25 ומטה. כל אלה הפכו לביטויים שגורים לטיפש. כך אירע גם למילים אחרות הנושקים לז'רגון הפסיכולוגי וגם הצבאי: דֶגֶנֶרָט, דֶפֶקְט, פְּסִיכִי, דפ"ר, קָבָּא ועוד. 'מפגר' הושפעה מאנגלית (retarded) והגרמנית (behindert), במשמעות מי שמתקדם לאט. בארצות הברית הפכה המילה retarded אסורה בתכלית, ובמקומה משתמשים, וגם זאת בזהירות רבה, במונח "The R word". גם בעברית המילה נחשבת פוגענית, למרות מעמדה המדעי.
משוגע. מילה תנ"כית שהתיישנה בשיח, גם מטעמי תקינות פוליטית. כמוה גם "בית משוגעים"
נכה. על המילה הזו ניטש מאבק לשוני. הניסיונות להחליף את המונח כדי לא לפגוע נתפסים יותר ויותר כהתעלמות של החברה מצרכיו המיוחדים של הנכה. על כן היא חזרה כמילה רשמית מטעם הנכים עצמם. באנגלית חל מעבר על פי התקינות הפוליטית מ-handicapped או cripple ל-disabled.
נכה חושים. עיוור או חירש. מונח נדיר המשמש רק בקהילייה המקצועית.
על הרצף. תרומת המחקר המדעי לתקינות הפוליטית. 'הרצף האוטיסטי' מפרק את החבילה חסרת הפרצוף של 'האוטיסטים'. הבידול שעשו החוקרים לקבוצה הקרויה 'אספרגר' סייעה לשחרר את הקבוצה הזו מן הסטיגמה הכללית, ואפילו להציג את האספרגרים כ"אוטיסטים מוכשרים".
עִם... מילת יחס המאפשרת להפריד בין האדם ומוגבלותו. "תלמידים עם פיגור שכלי", "אדם עם לקות אינטלקטואלית", "ילד או בוגר עם תסמונת דאון", וכללית: "אנשים עם מוגבלויות".
פגוע נפש. מונח המרחיב את האפשרויות בעולם המגוון של פגיעות נפשיות, ומכליל מחלות נפש סטיגמטיות עם פגיעות נפשיות שלא זכו לסטיגמה דומה, כמו הלם קרב או דיכאון קליני.
ערבית ספרותית, ערבית מדוברת והתלמיד שביניהן
התוצאות הקשות של מבחני פיז"ה בקרב התלמידים ערביים הביאו גל של תגובות. רובן מתייחסות להשקעה הנמוכה בחינוך הערבי, ובמחסור במורים ראויים. אבל לפער הזה גורם נוסף שעליו מדברים פחות, למרות שהוא מוכר היטב כבר שנים. הוא פוגע בעיקר בכישורים השפתיים של הילדים הערביים, ולכך יש השפעה על כל מקצועות הלימוד.
לפני מספר שנים הוזמנתי להשתתף בוועדה של האקדמיה למדעים, שעסקה בין היתר בהרחבה בהוראת השפה בבתי הספר הערבים. את הנושא הובילה ד"ר אלינור סאיג חדאד, שהציגה מחקרים מקיפים בנושא. התופעה, שהיא גם מקור הקושי, היא שהערבית בנויה על היררכיה בין הערבית הספרותית, הפֻצחה, לדיאלקטים של שפת דיבור. בנושא זה מקובלת עמדה קשיחה לפיה כתיבה ולימוד מתקיימים רק בערבית הספרותית. כך קורה שילד ערבי שולט בלשון הדיבור, בדיאלקט שבו הוא גדל, אך כשהוא מגיע לבית הספר הוא אינו יכול להשתמש בידע הלשוני שלו. למעשה, עליו ללמוד שפה חדשה. בתנאים מסוימים דו-לשוניות יכולה להיות טובה להתפתחות הלשונית, אבל לא במקרה הזה. היא גורמת לעיכוב.
הדיגלוסיה, טוענת סייג-חדאד, מאופיינת ע"י מצב קיצוני בו הפער בין שפת האם המדוברת שעימה הילד מגיע לבית הספר שונה בממדים רבים משפת בית הספר, השפה הכתובה. היא יוצרת מעין נכות לשונית, המשפיעה על כך שאינו מסתגל לכללים ולדקדוק של הערבית הספרותית או הנורמטיבית, וחש בה אי ביטחון. התופעה, היא אומרת, מאפיינת גם מבוגרים דוברי ערבית. למעלה מזה, השפה הנלמדת בבית הספר אינה משרתת את החיים האמיתיים. הרופא שיסביר למטופל את בעייתו ישתמש בשפה המדוברת כי כך יבינו ויתקשרו אתו.
סייג-חדאד מנסה להוביל יחד עם עמיתים מהלך של יצירת תוכניות לימוד המשתמשות בדיאלקט השפה המדוברת, שפת האם, בלימוד בבית הספר, וקישור בינה לבין הערבית הספרותית. התוכניות, יש לומר, נתקלות בלא מעט התנגדות מצד גורמים שמרניים במערכת החינוך הערבית, המתנגדים לזליגה של השפה המדוברת למחוזות הספרותית. גורם משנה מציאות בעניין זה הוא הרשת החברתית, שבה כותבים ערבית מדוברת. החומות מתחילות להיפרץ, אך זו אינה תשובה מספקת. הפתרון צריך להיות במערכת החינוך, ומן הכיתות הנמוכות.
בן ברית או בעל ברית?
ארנה כותבת: "אני מתייחסת לדברים שכתבת על יחיאל מיכל פינס באתר רב מילים: 'היה בן בריתו של בן-יהודה'. האין בן ברית הוא יהודי, בעוד שכאן הכוונה לשותף, היינו בעל ברית?" רובי מוסיף: "בנעוריי טענו כי בן ברית הוא נימול, ובעל ברית הוא שותף, חבר. היש שינוי או שמא זכרוני מטעני? אולי עבריתי מיושנת?".
הטענה ש'בן ברית' היא ביטוי שגוי מבוססת על משמעות הצירוף במקורות. במסכת בבא בתרא במשנה נכתב: "נכסים של בני ברית, נכסים המיוחדים ובכל מקום חוץ מרשות המיוחדת למזיק". כאן הכוונה ליהודי, שבא בבריתו של אברהם אבינו. ואולם, בעברית החדשה התפשט השימוש ב'בן ברית' במשמעות שותף, והוא משמש במידה רבה יותר מאשר 'בעל ברית'. אין כל סיבה לפסול את השימוש הזה, גם אם במקורות משמעותו שונה.
• אייל גולן מספיד: "אני נפרד ממך בכאב ודמעות"
• כל התרבות, הרכילות והבידור - עכשיו באינסטגרם!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו