אחרי שחטפה בעצמה: ניקול ראידמן יוצאת להגנת עדן פינס

הדיון הציבורי סביב התמונה שהעלתהעדן פינס, שגררה וידוי כאוב וביקורת נוקבת מצד ליאת בלו על תרבות הרזון הקיצוני, עולה שלב. אל קלחת הרשתות החברתיות הצטרפה אשת העסקיםניקול ראידמן, שבחרה להתייצב באופן נחרץ לצידה של פינס, תוך שהיא תוקפת את המבקרים וטובעת מונח חדש בשיח: "רזיונפוביה".

"די לרופאים מטעם עצמם באינסטגרם"

בתגובה ארוכה ונוקבת שהשאירה ראידמן בפוסט בעמוד האינסטגרם של "ערב טוב עם גיא פינס", היא יצאה נגד האבחנות המהירות שעושים גולשים ברשת. "די לרזיונפוביה. כן, הגיע הזמן לדבר גם על זה", פתחה ראידמן. "די עם הקלות הבלתי נסבלת שבה אנשים מסתכלים על גוף של אישה רזה, מנתחים אותו, מחליטים שהיא 'לא בריאה', רומזים שיש לה הפרעת אכילה ואז מאשימים אותה שהיא 'מעודדת אנורקסיה'. מי אתם בדיוק? רופאים דרך האינסטגרם?".

ראידמן המשיכה והסבירה כי מבנה גוף אינו מעיד בהכרח על מחלה: "יש נשים רזות. יש נשים רזות מאוד. יש גנטיקה, מבנה גוף, חילוף חומרים, אורח חיים וכושר. רזון בפני עצמו הוא לא אבחנה רפואית ולא הוכחה להפרעת אכילה... לגבי עדן פינס, היא לא חייבת לאף אחד הסברים. היא נראית פצצת על חלל, ומהצד חלק מה'דאגה' הזאת נראה הרבה יותר כמו שיפוטיות, השוואתיות וקנאה עטופות באריזה של מוסר. מי שהגוף שלה כל כך מפריע לו מוזמן להתפוצץ בשקט".

הסטנדרט הכפול: הפצע האישי של ראידמן

התגובה הלוחמנית של ראידמן אינה מגיעה בחלל הריק. רק לאחרונה,אשת העסקים חוותה על בשרה בדיוק את אותו "שיימינג רזון" שהיא מתארת. לאחר שפרסמה סרטון שבו היא רוקדת עם בנה בבגד ים, הוצפה ראידמן בגל עכור של תגובות שעסקו במבנה גופה, עם משפטים כמו "תאכלי משהו", "את נראית חולה" ו"איזו אנורקסית".

כבר אז, ראידמן מיהרה לעצור את כדור השלג בסטורי חותך: "רגע. מספיק. זאת אלימות. נקודה". היא הצביעה על הצביעות בשיח הישראלי, אותה צביעות שהיא מזהה כעת גם במקרה של עדן פינס: "משום מה, אם מישהו היה קורא לאישה 'פרה', כולם היו מזדעזעים. אבל כשקוראים לאישה 'אנורקסית' או מעירים על הרזון שלה, פתאום זה הופך ל'דאגה', ל'הומור' או ל'חופש ביטוי'. אז לא. זאת אלימות".

נראה שהמתקפה על פינס פתחה אצל ראידמן את אותו פצע ישן-חדש, והזכירה לה את הצורך לעמוד על שלה. "אני בת 40, אמא לשני ילדים, בריאה, חזקה וגאה בגוף שלי", הצהירה ראידמן בעבר, וכעת היא דורשת מהרשת להעניק את אותו החופש ואת אותה הלגיטימציה גם לעדן פינס, ולכל אישה רזה אחרת.