גועל מדעי: למה אנחנו לא מצליחים להפסיק לצפות בסרטונים דוחים?

אתם מכירים את הרגע הזה שקופץ לכם סרטון של פיצוץ חצ'קון, ניקוי עמוק של עור הפנים או הסרת לכלוך שנראה כמעט בלתי אפשרי, ואתם אומרים לעצמכם "איזה מגעיל", אבל ממשיכים לצפות (ולפעמים גם מחפשים סרטונים דומים)? אם זה נשמע מוכר, אתם ממש לא לבד.

מתברר שלמשיכה שלנו לתכנים כאלה יש כמה הסברים פסיכולוגיים ומדעיים.

הראשון קשור לאופן שבו המוח שלנו מעבד בעיות ופתרונות. מחקרים מצאו שסרטונים כאלה מפעילים אזורים במוח הקשורים לציפייה ולתגמול. מבחינת המוח, ה"חצ'קון" או החסימה הם בעיה שדורשת פתרון, והרגע שבו הם נעלמים מספק תחושה של סגירת מעגל. זה אותו מנגנון שגורם לנו ליהנות מסידור חדר מבולגן, השלמת פאזל או צפייה בסרטוני ניקוי מספקים. המוח אוהב לראות סדר נוצר מתוך כאוס.

אבל זה רק חלק מהתמונה.

הסיבה השנייה היא שלא כולנו חווים גועל באותה עוצמה. פסיכולוגים מצאו שקיימים הבדלים אישיים במה שמכונה "רגישות לגועל" (Disgust Sensitivity). אנשים שנהנים יותר מסרטונים כאלה נוטים לחוות פחות גועל, או לפחות מצליחים להזכיר לעצמם שהמראה אולי לא נעים, אבל אינו מסוכן. הידיעה שאין איום ממשי מאפשרת להם להמשיך לצפות מבלי לחוות דחייה חזקה.

ויש גם סיבה שלישית, שקשורה לתופעה המכונה "סקרנות מורבידית" (Morbid Curiosity) - הנטייה האנושית להימשך לדברים שמעוררים בנו פחד, גועל או אי־נוחות.

זו אותה סקרנות שגורמת לאנשים לצפות בסרטי אימה, לקרוא על פשעים אמיתיים, לעקוב אחרי אסונות גדולים או אפילו להאט ליד תאונת דרכים. חוקרים סבורים שהסקרנות הזו היא חלק ממנגנון הישרדותי: המוח רוצה ללמוד על מצבים חריגים ומאיימים, אבל לעשות זאת ממרחק בטוח. כך אנחנו אוספים מידע על העולם בלי להסתכן בעצמנו.

גם לרשתות החברתיות יש חלק בסיפור. האלגוריתמים מזהים במהירות שסרטונים כאלה מחזיקים את הצופים עד השנייה האחרונה, בין אם מתוך גועל ובין אם מתוך סקרנות ולכן הם ממשיכים להציע אותם לעוד ועוד אנשים. במילים אחרות, העובדה שקשה להסיט מהם את המבט רק מחזקת את ההפצה שלהם.

בסופו של דבר, המשיכה שלנו לסרטונים "דוחים" אינה מעידה בהכרח על טעם מוזר, אלא על הדרך שבה המוח האנושי פועל. הוא מחפש פתרונות, מסתקרן מדברים חריגים ומצליח ליהנות גם מחוויות שמעוררות אי־נוחות, כל עוד הוא יודע שהן מתרחשות מאחורי מסך ולא מהוות סכנה אמיתית.

אז בפעם הבאה שתמצאו את עצמכם אומרים "איכס" ובכל זאת ממשיכים לצפות עד הסוף, תדעו: זו כנראה לא רק הסקרנות שלכם. זו גם הפסיכולוגיה של המוח האנושי.