גרושתו של חנן בן ארי נשברת: "דיכאון"

הסופרת והמרצההדסה בן אריממשיכה לשתף את עוקביה ברגעים החשופים והמורכבים של חייה, והפעם מתוך מה שאמור להיות מרחב של שמחה משפחתית טהורה. בסטורי שהעלתה לחשבוןהאינסטגרםשלה, הציגה בן ארי תמונה בשחור-לבן של בנה מטפס בג'ימבורי, וכתבה בגילוי לב על התחושות הקשות המלוות אותה כשהיא נאלצת לעצור את השגרה המקצועית.

"כיף כיף כיף במקום סדנאות כתיבה, הרצאות ומפגשים - פשוט לבלות בג'ימבורי. דיכאון", שיתפה בן ארי בטקסט קצר אך טעון, וחתמה בשאלה ישירה לעוקביה:"איך מחזיקים חוסר וודאות?". המילים הללו, המציגות פער מובהק בין המתרחש בחוץ לבין התחושות בפנים, אינן מגיעות בחלל ריק וממשיכות קו רציף של שיתופים נוקבים מצדה בשבועות האחרונים.

המטרות של הילדים שהדליקו את הלב

התמודדותה של בן ארי, אשתו לשעבר של הזמר והיוצרחנן בן אריואם שבעת ילדיו, נעה כל העת בין רגעי שבירה משפחתיים לנקודות אור קטנות.רק לאחרונה שיתפה בווידוי על המתרחש בתוך ביתה שבפרדס חנה, ועל רגע אחד שהצליח להביא לה נחמה. בן ארי סיפרה כי נכנסה באופן חריג לקומה השנייה בבית, שבה ישנים בניה הגדולים, בעקבות מחווה שעשתה לאחד מהם.

"מה שראיתי שם הדליק לי את הלב. אוי כמה שהוא הדליק לי את הלב", כתבה. היא גילתה כי הבנים תלו שלטים על הקיר ועל התקרה, שבהם פירטו את המטרות האישיות שלהם: החל מעמידת יד, מתח עם משקלים, ועד להתמקצעות בנגינה בפסנתר ובקמנצ'ה.

בן ארי מיהרה להבהיר כי הילדים לא שאבו את ההשראה ממנה: "הם כתבו לעצמם מטרות ולא בגלל שאני מדברת איתם על לחיות חיים עם משמעות. כי כשאני מדברת איתם הם אומרים 'אימא, די עם הנאומים'". מי שהשפיע עליהם, לדבריה, היה שכן צעיר שדחף אותם לכתוב מטרות ולהפוך לאנשים שהם חולמים להיות.

הפחד המשתק מאולמות ריקים ומכטב"מים

החשיפה הנוכחית של תחושות הדיכאון וחוסר הוודאות מתקשרת באופן ישיר גםלטקסט נוקב שפרסמה בן ארי לקראת אירועי חודש הספר. באותו פוסט הציפה את החרדות הקיומיות המלוות את אנשי הבמה והמילה, והודתה בחשש הקבוע מפני חוסר הצלחה וכיסאות ריקים.

"כל שבוע מחדש אני עומדת בפני האפשרות הזאת ואני צריכה לבחור. אני מפחדת פעם בשבוע, ממש על בסיס שבועי", הודתה בכנות. בן ארי תיארה מציאות שברירית שבה אילוצי מזג אוויר או אירועים בלתי צפויים עלולים להותיר אמן מול אולם דליל, חוויה שהגדירה ככואבת ומאכזבת, אך הדגישה כי הבטיחה לעצמה ליהנות גם מקהל מצומצם.

באותו הקשר התייחסה בן ארי גם לסיכון הביטחוני הממשי שלקחה על עצמה כשיצאה להרצאה בצפון הארץ תחת אש. "אני מגיעה להרצאה בקרית שמונה. ואני מפחדת בהכחשה, שלא לומר מתה מפחד. מי יוצא מהבית תחת מתקפת כטב"מים?", שאלה, אך סיכמה כי המפגש הישיר עם הקוראים הוא הדלק האמיתי של היצירה שלה, גם בימים של חוסר יציבות מוחלט.