"איימו עליי עם סכין": כוכבת הרשת חושפת את הרגע המטלטל במשפחתה

מי שעוקב אחרי השחקנית ויוצרת התוכן אסתר אווקה ברשתות החברתיות, יכול לדמיין בקלות חיים בוורוד - אבל המציאות הייתה רחוקה מכך. בצעירותה איבדה את אביה ז"ל, נאלצה לחיות ברחוב ובהוסטלים לאחר שהורחקה מהבית על ידי אמה בעקבות יציאתה מהארון, וחזרה לקשר איתה רק אחרי שבע שנים. את אחותה הגדולה לילך ז"ל איבדה לאחר התמכרות לסמים קשים והידרדרות לחיי רחוב - מאבק שאותו ניהלה אווקה ומשפחתה בשנתיים האחרונות, וחשפה אותו בריש גלי ברשתות. ובכל זאת, היא הרימה את עצמה לבד מהקרשים.

כוכבת הרשת, שצברה למעלה מ-236 אלף עוקבים, הספיקה לכבוש את הבמות בהצגות ואת הרשת עם סדרת סרטונים ויראלים. בפודקאסט "stars" עם אסף הדר, אווקה דיברה בפתיחות מהלב על הקריירה, על מותה של אחותה הגדולה לילך ז"ל והמאבק להציל אותה מהתמכרות לסמים וחיי רחוב, על השינוי הדרסטי במשקלה ובאורח חייה, על האהבה החדשה שנכנסה לחייה - ועל הקשר המיוחד עם אמה, שהוא הכוח שמניע אותה מעל לכל.

כשאת מסתכלת על עצמך היום במראה, את אומרת לעצמך איך החיים שלי השתנו מקצה לקצה? 

"ברור. מנערת הוסטל, כשהייתי נערה בסיכון, מנערת הוסטל למקום כזה, לפרסום, לטלוויזיה. אלו דברים שלא האמנתי שיקרו. כן".

מה הכי השתנה בך מבחינת האופי?

"יש לי אופי של שורדת. השתנתה בי גם המחשבה, האמונה בעצמי, האהבה העצמית, הביטחון להאמין שאני כן יכולה לעשות את זה - לא משנה מאיפה באתי ומה קרה לי בחיים. העבר נשאר בעבר. אני לא מתעסקת בזה. העיניים שלנו קדימה, צריך להסתכל על העתיד".

יש לך הומור עצמי מאוד גבוה. זה גם היה ככה בעבר?

"פעם לא הייתי ככה. היום אין כמו הומור עצמי. פעם לא הייתי צוחקת על עצמי, הייתי יותר כנוסה ויותר ביישנית. אם מישהו היה אומר לי שאני שמנה, הייתי ממש נפגעת, הייתי חושבת על זה ובוכה. היום, עוד לפני שרזיתי - בא אחד ואמר לי: 'וואו, איזה שמנה את'. אמרתי לו: 'בוא, אני אשב עליך, אני אראה לך מה זה'. הצטלבתי וצחקתי. לא נפגעתי מזה, כי בסוף הוא הפגוע. מה הקטע שלך לבוא ולהגיד לי שמנה? אז אמרתי לו: 'בוא, אני אשב עליך, תראה מה זה שמנה'. הוא נקרע מצחוק".

מלבד היותך שחקנית, את קודם כל יוצרת תוכן עם אלפי עוקבים. איך מתחזקים דבר כזה?

"זו קריירה, צריך לשמר את זה. בסוף צריך גם לעשות דברים שונים, סרטונים שונים, למצוא קריאייטיב אחר. זה כל הזמן לעבוד, כל הזמן. זה לא משהו שאפשר להזניח. נגיד שבוע-שבועיים לא העליתי סרטונים. קצת הזנחתי את זה, אבל חזרתי בשיא הכוח. הייתי קצת בתקופה, אבל חזרתי בכל הכוח. אתמול העליתי סרטון, שלשום העליתי, והיום אני אחשוב על משהו".

מתחת לכל השכבות, סיפור החיים שלך לא פשוט - פטירת אביך ואחותך.

"אני מאוד מאמינה בקדוש ברוך הוא, ומאוד מאמינה שהוא נותן לי דברים שאני יכולה להתמודד איתם. הוא לא ייתן לי משהו שאני לא אצליח להתמודד איתו. זה מה שהוביל אותי למלחמה הזאת, להציל את אחותי. תמיד אמרתי לו: 'לא היית נותן לי את זה אם לא הייתי יכולה להתמודד'. אז ניסיתי. הגעתי לכנסת, ניסיתי לעזור, דיברתי עם הבחורה הזאת שעשתה סרטונים כדי שתמחק אותם, הכבוד שלה הוא הדבר האחרון שנשאר לה. נלחמתי גם על זה. נלחמתי על המון דברים. גם אמא שלי. היא לא יכולה להילחם. אנחנו הילדים שלה, אנחנו שם בשבילה. היא גם לא כל כך טובה בשפה העברית, אז נלחמתי גם בשבילה. זה לא פשוט בכלל. כל פעם שמשפחות אומרות לי שיש להן ילדים בחוץ, אני כל כך מבינה אותן, כי קשה. כשיש לך ילד מכור, זה הדבר הכי קשה שמשפחה יכולה לעבור".

קחי אותי רגע לתהליך שאת עוברת איתה ממש בחודשים האחרונים לפני מותה. 

"וואו, זה קשה. כל יום הייתי נוסעת לתל אביב. הייתה איזו שנה שלא מצאנו אותה, ואז שלחו לי הודעה. אמרתי אוקיי. יש איזו אחת שמעלה סרטון, לא אציין את שמה, כי אני לא רוצה לתת לה במה. שלחו לי את הסרטון של אחותי. אמרתי, 'יואו', יאללה, אני אנסה שוב, כי מתישהו כבר הרמתי ידיים. אמרתי שאין, כאילו זה כבד עליי. ואז החלטתי לצאת שוב. הגעתי לאותו פארק וראיתי אותה עם עין - אלוהים ישמור, היא הייתה כמעט חתוכה לחצי. אמרתי, 'אמא, אני הזדעזעתי' ברמות קשות. אמרתי, 'כאן אני כבר נכנסת לתמונה'. ואז מוסד גמילה התנדב אחרי הסרטון שעשיתי עליה. הם אמרו: 'בואי בחינם, אנחנו נקבל אותך בחינם'. אבל אי אפשר, כי היא לא רצתה. הם גם אמרו שאי אפשר להביא אדם בכוח להיגמל - חייבים את הרצון שלו, בגלל חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. גם על זה ניסיתי להילחם בכנסת. אתה אומר 'כבוד האדם וחירותו'. בן אדם הוא לא שפוי".

אבל כשהיא ראתה אותך אחרי תקופה כל כך ארוכה, הפנים שלה לא היו מוארות?

"כן. 'מלכה שלי', היא הייתה אומרת לי. 'מלכה שלי'. אבל את רואה רק את הסמים. זו לא האחות שגדלתי איתה. אני זוכרת שלקחתי אותה באוטו, היא ידעה שאנחנו הולכים הביתה, ופשוט השתוללה. כמעט עשינו תאונה. היא הייתה מרביצה לי באוטו כדי שאוריד אותה. זה קשה. לקחנו אותה הביתה, נעלנו אותה. אמא שלי אמרה לה: 'אל תלכי לרחוב, לפחות פה'. היא הייתה כבר מיואשת. אחותי התעצבנה, רצתה לקפוץ מהחלון, ואנחנו פחדנו, אז אמרנו לה: 'תלכי'. ממש פחדנו. אלו מצבים מטורפים, לא אכפת להם להרוג את עצמם, הם רוצים את הסם. זה כבר הסם שמדבר. זו לא היא. אבל היא עדיין זכרה אותנו, ואמא שלי לא יכלה להסתכל לה בעיניים. כל פעם שהיא ראתה אותה, היא הייתה עם הראש למטה כדי שלא תראה אותה".

היו לכן שיחות של אחיות, גם בתקופה הקשה הזו? הצלחת לדבר איתה?

"תמיד הייתי מנסה להכניס אותה לשיחות עומק. אבל מהר מאוד זה היה חולף ל'כפרה לך, תביא לי עשרים שקל. כפרה לך, תביא לי חמישים שקל. נו, כפרה לך, אני רוצה מנה'. זה מהר מאוד מתנתק משם. כאילו היא לא שם".

חווית פער עצום בניסיון להציל אותה, כשבמקביל את צריכה לתחזק קריירה כמו שלך.

"כן. כשעשיתי את הסרטונים ואמרתי שזאת אחותי, רבים היו בהלם. הם אמרו: 'תראו מה זה, כל אדם עובר משהו, לא משנה עד כמה הוא אדם שמח'. התגובה הזאת תפסה אותי. אמרתי: 'זה כל כך נכון, אף אחד לא יודע מה אני עוברת. אני לא יודעת מה אתה עובר, אני לא יודעת מה האדם עובר, אף אחד לא יודע'. בלילות אף אחד לא ידע שניסינו לעזור לה, שהיינו הולכים לתל אביב ולסמטאות, שאיימו עליי בסכין, אדם סודני אחד נכנס עם סכין, ואף אחד לא יודע את זה. אנשים פשוט חיים את החיים שלהם, ואני חייתי את החיים שלי ופשוט העליתי סרטונים כרגיל, כי אנשים אוהבים אותי, ואני רוצה להצחיק אנשים וגם אוהבת את זה. עדיף לצחוק מאשר לבכות. אתמול אמרתי את זה. עם כל הכאב, ברור שצריך לתת מקום לרגש. אני לא אומרת אל תבכו, תהיו אפאתיים. ברור שצריך לתת מקום לרגש או שנייה לבכות, אבל לא להיסחף לזה כל היום, כי קל פשוט לעזוב הכל ולשבת ולא לעשות כלום. זה הכי קל, לעומת להרים את עצמך ולהגיד אני חזק ואני אעשה, ועדיין ללכת לעבודה ועדיין להילחם על החלומות שלך. זה הכי קשה. יכולתי לעשות את זה, אבל החלטתי שלא. אני קמה, מרימה את עצמי, בוכה חצי שעה, וקמה על החיים שלי ועושה סטורי. 'מה קורה, חיים?' עם כל הדמעות, מים יורדים מהעין, ואף אחד לא יודע".

כמה היא ידעה באמת על הפעילות שלך ומי שאת ברשתות?

"וואי, היא ידעה. עוד מזמן, כשהיא הייתה בסדר, הייתי מדברת איתה על זה. הלכנו גם אז ל'כוכב הבא', לאודישן, היא באה איתי. היא ידעה המון, את הכול. היא ידעה שזה החלום שלי".

פנו אלייך ברשתות בעקבות המקרה?

"כן. החלטתי שלפעמים זה לא תמיד טוב לשתוק. יכול להיות שיש אנשים שעוברים את אותו הדבר כמוני, אז החלטתי לספר את זה ולשתף. אחרי ששיתפתי, אתה לא מבין כמה משפחות פנו אליי. אמרו לי: 'אמא'לה, אסתר, גם אחי ככה', 'יו, גם אצלי, אחותי ככה, ואנחנו לא יודעים מה לעשות', 'הבת שלי גם נמצאת ברחוב, ואני לא יודעת מה לעשות'. הייתי בהלם מכמות האנשים שבאמת אין להם מה לעשות, הם חסרי אונים".

העברת גם את המסרים הללו ברשת לבני הנוער, בייחוד בתקופה הנוכחית.

"ברור. וואו, בני הנוער של היום מזעזעים. סליחה - לא כולם. אמרתי לעצמי: 'מה, איך אני אביא ילדים לעולם הזה?' מה קורה? זה מפחיד. מה זה, ילדים מסתובבים עם סכין? זה מפחיד. ההיא הרביצה לזו, וזה, וחרב. זה נורא ואיום, באמת. מזעזע".

הייתה לך בטן מלאה אחרי הרצח של ימנו זלקה ז"ל.

"מה זה מלאה? זה לבכות. זה הזוי, באמת הזוי. הבן אדם יצא לפרנס את המשפחה שלו, ואז מה - אתם רוצחים אותו? על מה ולמה? מי אתם בכלל? באים בחמולה, אתם איזה גנגסטרים. אתם לא חמודים, אתם לא גברים בכלל. גבר לא מגיע עם סכין לדקור. גבר מגיע, מדבר, מסדיר עניינים כמו גבר. ילדים צוציקים, זה מה שהם. וואי, זה מעצבן אותי הנושא הזה. ממש מעצבן אותי, באמת".

אי אפשר שלא להתייחס גם לשינוי המדהים שעברת, כשהשלת ממשקלך כמעט 40 קילו.

"תשמע, זה הזיה. אני פתאום מדלגת, מרגישה שאני מרחפת, ממש. אמרתי לחברים שלי שזו קודם כל הבריאות שלי. מה שיהיה מפה יהיה. מה זה שווה שאני גדולה ואוהבים אותי, אבל קשה לי לרוץ במדרגות? עוד כמה שנים אני יכולה חס וחלילה למות, אז מה זה שווה לי? והרי מלא אנשים אמרו: 'וואי, אבל אם תרזי, שלא תאבדי את חוש ההומור שלך'. לא כל כך הבנתי מה זה קשור. אנשים רזים, אין להם הומור?".

המחשבה האוטומטית הייתה לעשות ניתוח?

"תחשוב שאני מנסה, לא ישר הלכתי לניתוח. מבחינתי הניתוח היה קו אדום. אמרתי שאני לא עושה את זה, לא נוגעת בזה, לא הולכת לניתוח. ניסיתי זריקות, סקסנדה, ניסיתי מאמן אישי, ניסיתי ממש תזונה, אפילו דיאטת כסאח, שזה לא בריא. ניסיתי".

מה זה כסאח? לא לאכול כל היום?

"כן. לא הלך לי. ואז כבר הגעתי למצב שבאמת היה לי קשה לעלות במדרגות, קשה להתכופף, כאב לי הגב. אמרתי לעצמי: 'מה אני עושה לעצמי? למה אני ככה? אני צעירה, ואם יש לי את האופציה לעבור ניתוח, אז למה לא?' הלכתי לרופא ואמרתי לו: 'תשמע, ממש קשה לי, אני לא מצליחה לזוז'. הוא אמר לי: 'למה את לא הולכת לעשות ניתוח?' אמרתי לו: 'מה זאת אומרת?' נבהלתי מההצעה שלו, כי אצלי זה קו אדום. 'מאיזה אומץ אתה בכלל אומר לי ניתוח?' ואז הוא אמר לי: 'תקשיבי, זה לא כמו שאת חושבת'. הוא ממש הסביר לי את התהליך, ואמר לי: 'גם מגיע לך רפואי וכל זה'. אמרתי לו: 'רפואי בחינם?' הוא אמר: 'מגיע לך רפואי וכל זה'. אז אמרתי: 'יאללה, אין לי מה להפסיד'".

הביטחון, מן הסתם, בשמיים עכשיו?

"כן, כי אני גם הולכת כמו שצריך, הולכת במרחב. וגם אני בקשר עם מישהו עכשיו".

הופה, מזל טוב!

"כן, זה חדש. הוא לא מוכר. הוא ממש חמוד".

קשה לכבוש אותך?

"וואי, כן. אני ממש קשה, תלוי. אני גם עושה לו חיים קשים".

כמה מחסומים את שמה לפני שבכלל מגיעים ל'אני' שלך?

"הרבה. כי לא בא לי להיפגע. אני בן אדם שאם אני אוהבת מישהו, אני אתן לו את כל כולי. בחיי זוגיות תמיד הייתי טוטאלית, נותנת את כל כולי. נפגעתי בחיים שלי כי נתתי מעל ומעבר, והחלטתי שלא, אני לא עושה את זה יותר. אני קודם כל אכיר את הבן אדם, אראה מה הוא, מה קורה. אני גם מאוד קשוחה".

מה שונה בו משאר הגברים?

"הוא ענייני, הוא לא הולך סחור-סחור. הוא מתייחס, עונה מהר, שאני מתה על זה, כי יש כאלה שמורחים את הזמן. אני אומרת: 'נשמה, אתה כל הזמן בטלפון, אין לך מה למרוח אותי לחצי שעה'. אין דבר כזה שאין לו זמן לענות. אתה בעבודה, אתה בטלפון, נכון? אתה עושה משהו, אתה כל הזמן בטלפון. אז לבוא ולהגיד לי 'הייתי עסוק' - לא, אל תמרח אותי".

יש לך כבר את הציפייה הזו להכיר אותו לאמא?

"וואי, בטח! לא רוצה אפילו להגיד לה, שהיא לא תבנה עכשיו ציפיות".

אפשר לומר שעם כל החוזק שיש בך, הכוח שהכי מניע אותך זו אמא שלך.

"אמא שלי אהבת חיי. אני בזכותה קמה בבוקר, ברמה כזאת. היא החיים שלי, היא מניעה אותי, היא הדלק שלי. בגלל זה גם, כל פעם שקשה לי, אני מסתכלת על תמונת הפרופיל, רואה אותה. והנה, אתה רואה, אני מתחילה לבכות".

זה נושא רגיש, אמא?

"אמא שלי זה נושא מאוד מאוד רגיש, כי אני עושה את הכל באמת בשבילה. אני עושה הכל כדי שהיא תהיה גאה בי, כי אני יודעת כמה היא סבלה וכמה היא באמת חוותה צער במדינה הזאת ובחיים האלה. חוותה כל כך הרבה דברים, ובא לי שאת החלומות שהיא לא הצליחה להגשים, אני אגשים אותם. אני מסתכלת עליה, והיא אומרת לי: 'איזה מזל שאלוהים הביא לי אותך'. תבין לאיזו רמה זה מגיע. כשהיא אמרה לי את זה, הייתי בשוק, הסתכלתי עליה ואמרתי לה: 'באמת?' היא אמרה: 'כן, איזה כיף שיש לי אותך'. אני יכולה לישון בשקט".

לא הרגשת את זה ממנה כל השנים, שככה היא חושבת עלייך?

"לא. כי היא לא סתם הייתה אומרת 'אני אוהבת אותך', זה סוג של שגרה. אבל פתאום כשהיא אמרה לי את זה, אמרתי: 'וואי, חיים שלי באמת'. גם אמרתי לאמא שאני אתחתן, ושלא תחשוב שאני עוזבת - את באה איתי".

זאת אומרת, גם בעזרת השם, כשתתחתני.

"ברור. היא עוברת יחד איתי, גם אמרתי לה את זה. אבל היא לא מסכימה, 'לא, מה פתאום? אני אהיה פה, תביאי ילדים'. לא. אין דבר, את איתנו. מצידי נעשה לך יחידת דיור. אני לא עוזבת אותה, אין מצב בעולם. אני לא יכולה בלעדיה, באמת".

זו הסיבה שאת עדיין גרה בדרום?

"כן. פעם אחת גם האחים שלי לא היו בבית, רק אני איתה. פעם אחת לא הייתי, והיא לא כל כך הסתדרה. אמרתי לה: 'אמא, אם לא הייתי פה, אם הייתי עכשיו בירושלים כמו פעם - מה היית עושה? את לבד?' והיא אומרת לי: כן".

איפה אני רואה אותך עוד חמש שנים, אסתר?

"חמש שנים. אמאל'ה! החלום שלי להיות בכל סדרה אפשרית, בכל פלטפורמה אפשרית. להיות שחקנית גדולה ומצליחה. בעזרת ה'".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו