"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

"שנאת חינם הפכה לתעשייה": פאולה ליאון רוזנברג נגד ינון מגל

עקיצה אחת שמגיש ערוץ 14 שיגר ברשתות החברתיות לא חמקה מעיניו של רוזנברג • "למה להרוס את הדבר הטוב הזה שיש לנו?"

,עודכן
0השמעה
ליאון רוזנברג, ינון מגל. צילום: אורן בן חקון, מאיר פרטוש

מגיש "הפטריוטים" ינון מגל העלה אתמול (שני) לחשבון ה-X שלו צילום מסך, בו דווח על קפריסין ויוון,שנמצאות גם הן תחת איום איראני. הוא הוסיף את הכיתוב "מה עם פאולה וליאון?" והתכוון לבני הזוג פאולה וליאון רוזנברג, שעברו להתגורר בקפריסין אחרי פרוץ מלחמת "חרבות ברזל". הפוסט העוקצני לא חמק מעיניו של רוזנברג, שהגיב ארוכות בעמוד הפייסבוק שלו.

מה עם פאולה וליאון?pic.twitter.com/ftbSYOrcVS

— ינון מגל (@YinonMagal)March 2, 2026

"אתמול איש תקשורת מוכר שאל מה איתנו בקפריסין, כאילו בדאגה, כאילו בסקרנות. אבל נדמה לי שדי ברור שלא היתה שם שום דאגה ושום סקרנות, אנחנו כבר מכירים היטב את הסגנון של האיש, ויודעים מהו הטון המדויק שבו נכתבה השאלה. הוא בחר בנוסח שמתחזה לדאגה. לא תקף. לא כתב ביקורת. לא האשים ולא קילל. הוא אפילו יכול להיתמם ולהגיד שזה היה בהומור. אבל הקהל שלו הבין את הקריצה והשלים את המהלך עבורו. התגובות מעידות על כך.

"אין לי שום עניין להתווכח עם האיש, או להוכיח אותו. הוא שכלל את השיטה הזו במשך שנים, זו המומחיות שלו, והוא לא ישנה את דרכיו כנראה. צריך גם להודות בצער שפוסטים כאלה מקבלים חיבוק מהאלגוריתמים של הרשתות החברתיות. ככה זה. שנאת חינם הפכה לתעשייה משגשגת בתקופה האחרונה.

"הדבר שמעציב אותי הוא השימוש הציני שהוא עושה בערך הדאגה, שהוא מעוות אותו ככה, רק כדי להגביר רעש ותגובות עויינות - זו בחירה גרועה מאד בעיניי. כי זה מחלל והורס את הערך הכי ישראלי שלנו.



"בימים כאלה, כשעם ישראל נמצא במשך שעות במרחבים מוגנים, לילות כימים, כשהפחד הקיומי כל כך מוחשי, הדאגה ההדדית היא הדבק החברתי שמחזיק אותנו. זהו הנכס הכי חשוב שלנו כחברה. אפשר להתווכח על פוליטיקה, אפשר לא להסכים, ואפשר להביע דעות מנוגדות. לא צריך לטשטש את אי ההסכמה והפערים. אבל למה להרוס בדרך את הדבר הטוב הזה שיש לנו?

"אז ברשותכם, במקום להגרר לוויכוח עם החושך אני רוצה להזכיר כמה אור יש: אני שומע ורואה כל כך הרבה ערבות הדדית בין שכנים, אנשים בעלי תפיסות ואמונות שונות, שתומכים ומסייעים זה לזה, דואגים באמת, מתעניינים שאולים ועוזרים. ויש מאות אלפים כאלה. מכל הגוונים והמגזרים. ואני שמח מאד על כך. זה ממלא את הלב בגאווה".

שנאת החינם משגשגת. ליאון ופאולה רוזנברג,צילום: פייסבוק

לסיכום, כתב: "ולמי שדואג לנו - אנחנו באמת בסדר. תודה ששאלתם. מחוברים לחדשות כמו כולם, דואגים הרבה, נפעמים מהצבא האדיר שיש לנו, ומנסים לעזור למי שאנחנו יכולים. מקווה שהמלחמה הזו תסתיים מהר ותביא אחריה שקט ונחת להרבה שנים. תשמרו על עצמכם. וגם על המילים שלכם".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר