"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

“לא הייתי בחיים עם אתיופית”: השיחה "הכנה" שהשתבשה

בקטע טיקטוק מתוך הפודקאסט “מי מספר לכם?” בהובלת רומי גיאור, שיתפו יוצרי התוכן שיר טרן ובן זוגה אלעד תורג’מן בפנטזיות המיניות שלהם בתוך הקשר, אבל דווקא משפט אחד חשף תופעה רחבה יותר: פטישיזציה של נשים על בסיס מוצא והפיכתן לקטגוריה במקום לאדם • צפו בסרטון

,עודכן
0השמעה
רצו לדבר בפתיחות בפודקאסט אבל יצא להם "עקום". צילום: מתוך הטיקטוק של רומי גיאור

יוצרי התוכן שיר טרן ובן זוגה אלעד תורג'מן התארחו לאחרונה בפודקאסט "מי מספר לכם?" בהובלת רומי גיאור בו הם שיתפו פרטים כנים על מערכת היחסים ביניהם.

בקטע שעלה בעמוד הטיקטוק של רומי גיאור מתוך הפודקאסט (ומאז כבר הספיק לרדת), שיתפו יוצרי התוכן בין היתר גם על הפנטזיות המיניות של תורג'מן.

“אלעד רוצה להיות עם אתיופית ורוצה להיות עם אסייתית, לא יקרה”, אמרה טרן. על זה תורג’מן הוסיף כי הוא לא הגשים הרבה פנטזיות מיניות שלו בעקבות הקשר עם טרן: “לא הייתי בחיים עם אתיופית”.

יש מי שיפרש את הדברים ככנות זוגית תמימה או כהומור קליל. אלא שבפועל, אמירות מהסוג הזה חושפות תופעה עמוקה ומוכרת הרבה יותר: הפיכת נשים מקבוצות אתניות מסוימות לאובייקט של סקרנות מינית.

כאשר גבר מציג “להיות עם אתיופית” או “להיות עם אסייתית” כפריט ברשימת חוויות שצריך לסמן עליהן וי, הוא אינו מדבר על אישה מסוימת, הוא מדבר על קטגוריה, על “סוג”, על דימוי.

שיר טרן - לא מבינה את ההבדל בין אתיופית לבחורה "רגילה",צילום: עמית נעים

במילים אחרות, פטישיזציה: מצב שבו המשיכה אינה מופנית לאדם שלם, על אישיותו וסיפור חייו, אלא לרעיון שלו לצבע העור, למוצא, למראה החיצוני, תכונות שנטענות במשמעות מינית מוגזמת עד שהן מחליפות את האדם עצמו. במקום לפגוש אישה, פוגשים סטריאוטיפ. במקום לראות בן אדם, רואים פנטזיה אקזוטית.

טרן שכנראה הבינה את הבעייתיות במילים של בן זוגה ניסתה לרכך את הדברים אך בפועל רק הדגישה את עומק הבעיה כששאלה: “מה ההבדל בין אתיופית לבחורה רגילה?”

השאלה הזו חושפת הבחנה שמייצרת היררכיה סמויה, יש “בחורה רגילה”, ויש “אתיופית” כקטגוריה חריגה, מסקרנת, שונה.

אלעד תורג'מן ושיר טרן- התכוונו לשתף בפתיחות על הזוגיות ועל הדרך יצאו לא טוב בכלל (בלשון המעטה),צילום: אור גפן

שיח פתוח על מיניות בין בני זוג הוא חשוב ובריא. פנטזיות הן חלק טבעי מחיים אינטימיים. אבל כשמדובר ביוצרי תוכן עם קהל גדול, למילים יש משקל, וכשמשיכה מתוארת דרך מוצא אתני בלבד היא כבר אינה רק עניין פרטי.

נשים אתיופיות ואסייתיות אינן ז’אנר. הן אינן חוויה שצריך לנסות. הן אינן תבלין אקזוטי לשיחה בפודקאסט. הן נשים אינדיבידואליות, מורכבות, אמיתיות, בדיוק כמו כל אישה אחרת.

ואם בכל זאת מתעקשים להפוך בני אדם לקטגוריות, אולי במקום לשאול "מה ההבדל בין אתיופית לבחורה רגילה?"כדאי לשאול למה אנחנו עדיין מרגישים בנוח לצמצם נשים לקטגוריות סטריאוטיפיות שמוחקות את האישיות שלהן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר