ברשתות החברתיות צצה תופעה הומוריסטית חדשה, שהפכה ויראלית בטיקטוק ובאינסטגרם - סרטונים שמדברים על כך שאב המשפחה מסרב להיכנס לממ"ד ונשאר בסלון. הסרטונים צוחקים על זה, מנסים להבין את שורש הסיבה, ולפעמים פשוט מראים כעס ומצוקה. הם זוכים לעשרות אלפי צפיות ושיתופים, ומשקפים תופעה נרחבת בבתים רבים בישראל.
אבל אם חושבים רגע על מה הסרטונים האלה משקפים לנו באמת, מבינים שזה לא מצחיק בכלל. למשל, באחת התגובות בסרטון של עמוד האינסטגרם הפופולרי "פריפריה", תחת הכותרת "ילדי ישראל מתחננים לאבא שיכנס לממ"ד", כתבה מגיבה שאמרה לאביה: "אמרתי לו אם אתה לא בא לממ"ד, אני לא אומרת עלייך קדיש, ואז הוא בא".
"הסרטונים האלה והתגובה הזאת ספציפית ממש מראים לי את המצוקה", אומר ד"ר עשהאל רומנלי, מטפל זוגי וקב"ן במילואים, שצפה בסרטונים ומתייחס לתופעה שמוצגת בהם ברצינות גמורה.
"אנחנו בעצם רואים דרך ההומור את השאלה לאבות: איפה אתה? למה אתה לא איתנו? הילדים מרגישים אשמה, אפילו אחריות. זו לא בדיחה, זו פגיעה ממשית בתחושת הביטחון במשפחה".
ד"ר רומנלי מכיר מקרוב את תפיסת הגבריות הישראלית, בעקבות שנים רבות בהן לקח חלק במסגרות טיפול לגברים, בין היתר גם בתפקידו כקב"ן בצבא. לטענתו, ניתן להסביר את ההתנהגות של אבות רבים כפי שמשתקפת בסרטונים, כקשורה באופן ישיר למסרים שגברים מקבלים מגיל צעיר, וליחס של גברים רבים בכלל לעולם הרגש.
"מהניסיון שלי זה שילוב של רצון לא להרגיש פחד, להגיד אני גיבור, וגם סוג של ניתוק. דרך לברוח מרגש ומחרדה אמיתית שכולנו מרגישים לקיום שלנו. גברים מתקשים יותר לדבר רגש ולהיות חשופים, ומה שלא מדובר, מופעל. אז הייתי אומר שזה תוצאה של ניתוק, ופחד שלא תהיה הגבר-גבר. אפשר גם לנתח זאת כתחושה של האבא שאומר לעצמו אני אציל אותם, אני מחוץ לממ"ד ואני שומר".
ד"ר רומנלי סבור שהסימפטומים האלה באים לידי ביטוי אצל גברים בישראל במיוחד, "יצא לי לעבוד גם בחו"ל עם גברים ואני חושב שבגבריות הישראלית יש את התוספת, שהרבה מהאבות היו חיילים. הם ממש ראו מלחמה. בטח הם אומרים לעצמם הייתי בלבנון ועזה, הייתי גיבור, אני גבר-גבר, אני לא חלש".
הסגנון ההומוריסטי שמאפיין את הסרטונים, נובע לפי ד"ר רומנלי מהציניות שמאפיינת את הישראליות, אבל משקפת בעצם את החרדה של הילדים: "אני אומר בואו נפסיק לצחוק על זה, הסרטונים עושים את זה בצורה הומוריסטית, אבל יש פה מצוקה ותחושת נטישה אמיתית. הילד מרגיש עוד דאגה על זה שהאבא בחוץ והוא בפנים, וגם ככה זה קשה. המצוקה של הילדים מוסוות כהומור וחוסר אונים, אבל יש פה קריאה שהילדים שלכם אומרים בואו הביתה".
עד עכשיו דיברנו על למה, אבל שאלנו גם את ד"ר רומנלי איך אפשר לשנות את זה. האם אפשר לגרום לאבא הישראלי כן לבוא לממ"ד? ד"ר רומנלי אומר שבהחלט כן, ומציע עצות פרקטיות איך "להכניס" אבות לממ"ד: "קודם כל חשוב לי להגיד, שזה לא בכפייה, אני לא בא לפגוע בגבריות פה", אומר ד"ר רומנלי, "אבל הנה כמה דרכים שאני מציע לחשוב על כך: "הייתי שואל את האבות האלה מה המסר לילדים שלך? שבטיחות זה שטויות? האם היית נותן לילד שלך לנסוע באוטו שאתם לא חגורים? ברור שלא. אז אין כאן שום הבדל. ביטחון הוא דבר ראשון. בזה שאתה לא נכנס, אתה מוציא את עצמך מהמשפחה ולא יכול לשמור על הילדים שלך. אתה לא שם להדריך אותם".
לכן מציע ד"ר רומנלי למסגר מחדש את השהייה בממ"ד ולהבין שלאבא יש תפקיד שם בתור משאב עבור המשפחה:
"האבא צריך להבין שהילדים צריכים את הדוגמא שלו שם. הוא משאב לכל דבר ועניין בממ"ד. הוא מראה לילדים איך זה מרגיש לנשום ולהיות נוכח. זה סופר חשוב שהוא ישתף את הילדים בתחושות שלו. צריך לזכור שאומץ זה לא העדר פחד, זה לפעול עם הפחד. למסגר מחדש את הפחד בהקשר חיובי ובריא. חשוב להראות את זה לילדים שילמדו איך להתמודד גם בעצמם".
עוד אומר ד"ר רומנלי שהשהות בממ"ד חשובה גם לזוגיות: "כל פעם שאתה מחוץ לממ"ד אתה מחליש את הזוגיות, אשתך נשארת לבד עם הילדים בממ"ד, ואז הילדים רק חווים אותה והיא לבד ובלחץ. מתחילת המלחמה עוד בעזה, קיבלתי הרבה פניות ועשיתי עשרות וובינרים לזוגות, כי ברור שהחוזק המשפחתי והחוזק של הזוגיות מקרין על החוזק של הילדים. אם אתה לא בממ"ד, אתה לא במרחב הזוגי, ומשאיר רק מודל אחד של הורות להתמודדות עם המצב".
ולסיום מציע ד"ר רומנלי טיפ אפקטיבי במיוחד: "קחו את השלטים ואת הניידים של כולם איתכם לממ"ד. יש לי תחושה שזה יביא גם את אבא לשם".
ד״ר עשהאל רומנלי הוא עו״ס, קב״ן במילואים, ומטפל זוגי ומשפחתי מוסמך. הוא מחבר הספר ״להרגיש חופשי ביחד״ ומנהל יחד עם אשתו את מרכז "און יור שיט" העוזר לזוגות לקחת אחריות ולגדול.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו