עם כובע בייסבול, מבטא דרומי וקילוגרמים עודפים, מאט דיימון מוכיח שהוא שחקן מצוין

הסרט "מים שקטים" כולל חלקים טובים ופחות טובים, ולעתים הוא נמתח כמו מסטיק, אבל ההופעה של דיימון כה משכנעת שהוא מצליח להשכיח מהצופה את עובדת היותו אחד הכוכבים הגדולים בעולם

מאט דיימון ב"מים שקטים", צילום: יח"צ

"מים שקטים" של הבמאי זוכה האוסקר טום מקארתי ("ספוטלייט") הוא דרמת מתח אמוציונלית ויוצאת דופן, שמצליחה במשימתה רק באופן חלקי. מאט דיימון מככב בתור ביל בייקר, לוזר מופנם בודד ועני מאוקלהומה, שבתו אליסון (אביגיל ברסלין) היא רוצחת מורשעת שמרצה את מאסרה בבית סוהר במארסיי שבצרפת.

אליסון טוענת שהיא חפה מפשע, וביל מאמין לה. לכן כשמידע חדש שנוגע למקרה שלה נופל לידיו, הוא מחליט להתמקם בעיר הצרפתית כדי לנסות להוכיח את חפותה של בתו. מי שמסייעת לו בכך היא וירג'יני (קאמי קוטן, "10 אחוז") - שחקנית תיאטרון מקומית ואם חד־הורית שמתיידדת עימו, משמשת מתורגמנית עבורו והופכת עד מהרה לבעלת בריתו.

החדשות הטובות הן שדיימון נושא את הסרט על כתפיו ומגיש הופעה מושקעת ומשכנעת בתור ביל. עם כובע בייסבול, כמות נדיבה של קילוגרמים עודפים, קול נמוך ומבטא דרומי, ניתן לומר שדיימון מצליח להתמזג עם התפקיד ולהשכיח את היותו אחד הכוכבים ההוליוודיים הכי גדולים בעולם.

בתוך כך, הסרט חותר נגד ציפיות הצופים בכך שהוא נותר מינורי ומסרב להפוך לסרט אקשן קצבי ומנותק מהמציאות בסגנון ליאם ניסן. ביל נותר אמריקני עקשן, מגושם וצר אופקים שלא מבין מילה בצרפתית, והאופן שבו התסריט מתלווה אליו בשעה שהוא מנסה לפלס את דרכו בסביבתו החדשה מאפשר לדיימון לאתר את האנושיות של הדמות ולהקנות לה נפח.

החלקים הטובים של "מים שקטים" מתמקדים במערכת היחסים המורכבת של ביל עם אליסון. בסצנות אלה, שמגיעות לשיאן ביום חופש מהכלא שהאב ובתו מבלים יחדיו, מקארתי מוריד את הרגל מהדוושה כדי להתמקד ברגשות, ודיימון וברסלין מקבלים הזדמנות להוכיח שהם ממש טובים בעבודה שלהם.

החלקים הפחות טובים, לעומת זאת, הם אלה שמוקדשים לתא המשפחתי הלא צפוי שביל בונה באיטיות עם וירג'יני ועם הבת החמודה שלה. בעוד יתר חלקי הסרט לפחות מתיימרים להיות ריאליסטיים, חלק זה חוטא במלאכותיות ובקלישאתיות מהזן ההוליוודי. העניינים הופכים לעוד יותר מופרכים בחלקו האחרון של הסרט, שבוחר לקחת את גיבורו למחוזות אפלים של סרטים כמו "אסירים" של דני וילנב.

השילוב הלא תמיד מוצלח בין שלל האלמנטים שמרכיבים אותו גם מנפח את אורכו של הסרט והופך את מסעו של ביל לסאגה שנמתחת כמו מסטיק. בתוך הברדק מסתתרים גם כמה רגעים יפים, אבל אני לא בטוח ששווה לצלוח את "מים שקטים" למענם. אלא אם כן אתם מעריצים של דיימון.

ציון: 5

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר