"הוא בעצמו סוס טרויאני": כריסטופר נולאן ממשיך לחטוף על "האודיסאה"

אמילי וילסון, החוקרת והמתרגמת שתרגומה ל"האודיסאה" משנת 2017 שימש מקור השראה לכריסטופר נולאן במהלך עבודתו על הסרט, ממשיכה בביקורת החריפה שלה נגד שובר הקופות של הבמאי.

במאמר דעה שפרסמה במגזין "The Atlantic", הגדירה וילסון את "האודיסאה" של נולאן כסרט "ריק מבחינה רגשית". זאת בהמשך לסקירה הקודמת שפרסמה ב-"London Review of Books", שבה כינתה את התסריט של נולאן "איום ונורא" והוסיפה: "הייתי מתביישת להיות חתומה על חלק כלשהו מהתסריט הזה".

במאמר ב-"Atlantic" מסבירה וילסון כי אחת הבעיות המרכזיות שלה עם הסרט היא היחס שלו ל"חוק זאוס". הביטוי חוזר על עצמו פעמים רבות מפי הדמויות ומציג גרסה של "כלל הזהב": "עלינו לארח קבצנים וזרים ברוח טובה, 'להתנהג כפי שהיינו רוצים שיתנהגו אלינו', משום שהם עשויים להיות אלים בתחפושת".

סרטו של נולאן עוסק באופנים שבהם אודיסאוס (מאט דיימון) מפר את חוק זאוס באמצעות תכנון סוס הטרויאני והוצאתו לפועל, במטרה להכריע את העיר טרויה בדרכי רמייה. אולם וילסון אינה מקבלת את הפרשנות הזו.

היא מסבירה: "הסוס מוצג כהפרה המוחלטת של חוק זאוס, משום שהוא כולל שימוש בנשק להשמדה המונית המוסווה כמתנה... הסוס מוצג כמי שמפר את 'התרבות', מכיוון שזהו הרגע שבו הגיבור הטוב, אודיסאוס, מחקה את התנהגותו של הנבל והופך לאורח שקרן וכפוי טובה.

"אך הסרט אינו מסביר מה ל'הכנסת אורחים' ולסיטואציה שבה היוונים צרים על טרויה כבר 10 שנים (נתון שהסרט של נולאן אינו מציג); הטרויאנים אינם המארחים שלהם, אלא אויביהם במלחמה.

"אם המלחמה רעה, אין היגיון לטעון שנקודת המפנה המרכזית היא השימוש בסוס, ולא עצם החלטתו של אגממנון לפלוש לטרויה והחלטתו של אודיסאוס להיכנע לדרישות האימפריה. גם המראה הוויזואלי המרשים של הסוס על החוף תורם לבלבול הנרטיבי: היוונים אמורים לחנות שם בעשור האחרון, אך אין כל סימן למגורי אדם".

לדברי וילסון, הסרט של נולאן "אינו מגלה עניין בשאלות החברתיות או הפסיכולוגיות של האופן שבו בני אדם מוליכים שולל ומרמים זה את זה". היא מוחה על הפער בין התסריט לבין הבימוי: התסריט "מצהיר בחגיגיות על חשיבות החמלה האנושית, בעוד המצלמה מציגה ערכים שונים לחלוטין".

היא מסבירה כי הבימוי של נולאן מתמקד בעיקר ב"אתגר המכני של הזזת אובייקטים במרחב", אם מדובר בסוס הטרויאני, בספינות או באלמנטים אחרים.

"מה שנחשב מבחינה קולנועית הוא הלוגיסטיקה: גלגול הסוס במעלה ההר והפנים הקלסטרופובי והמוצף במים. ברגע שמתחיל המארב על הטרויאנים, המצלמה אינה מתעכבת על השחקנים בשר ודם, אלא על המבנים הבוערים והנופלים ועל שערי העיר הענקיים", כותבת וילסון. "התסריט אומר לנו בקול רם שבני אדם חשובים, אבל המצלמה מראה לנו שמה שחשוב הוא האתגר המכני של הזזת אובייקטים במרחב".

"ה'אודיסאה' של נולאן היא בעצמה סוג של סוס טרויאני", היא ממשיכה. "אנחנו זקוקים לאמנות כנה לגבי המחיר וחשיבותה של החמלה, והבנה שתחושת עליונות רוחנית לא תמיד תגן עלינו מפני שקרים. הלקחים הללו גלויים אצל הומרוס וורגיליוס, אך נמחקים בסרטו המרהיב ויזואלית, אך הריק מבחינה רגשית של נולאן".

עם זאת, הקהל הרחב אינו שותף לאכזבה של וילסון. הסרט זכה לציון "A" במדד CinemaScore בסוף השבוע הראשון להקרנתו, והפך לאחד משוברי הקופות הגדולים של השנה. בתוך שלושה שבועות מהקרנת הבכורה, גרף הסרט סכום מרשים של 405 מיליון דולר בצפון אמריקה ו-922 מיליון דולר ברחבי העולם.