הסרט הזה יצא לקולנוע רק בישראל - וזה מסביר הכל

הבמאי הצרפתי לוק בסון ("ניקיטה", "לאון", "האלמנט החמישי") בילה את העשור האחרון בנפילה חופשית. אופרת חלל עתירת תקציב שביים ב-2017 ("ולריאן ועיר אלף הכוכבים") התרסקה בקופות והביאה את חברת ההפקה שלו לפשיטת רגל. שנה לאחר מכן מצא את עצמו מואשם באונס ובתקיפה מינית בידי שורה של נשים שעבדו עמו במהלך השנים.

על אף שבית המשפט החליט לסגור את התיק נגדו ב-2023 בשל חוסר ראיות, הקריירה של בסון עדיין נמצאת על הקרשים, ושני הסרטים שביים מאז - "דוג מן" ו"דרקולה, סיפור אהבה" - נעלמו במהירות והתקשו להרשים.

כעת, מגיע אלינו משום מה סרט פצפון ועצמאי שכתב וביים עוד קודם לכן. זהו "ג'ון וג'ון" ("June and John" במקור) - קומדיה רומנטית "הזויה" שצולמה בתקציב אפסי אי אז ב-2020, בשיאה של תקופת הקורונה (ובימים שבהם האישומים המטרידים כנגד בסון היו עדיין טריים).

ישראל היא פחות או יותר המדינה היחידה בעולם שבה הוחלט להקרין את "ג'ון וג'ון" בבתי הקולנוע, ונראה לי שזה אומר את הכל. הפקתו של הסרט - שצולם בעזרת סמארטפונים - הושלמה רק בשנה שעברה ואפילו בצרפת, מולדתו של בסון, הוא יצא ישר ל-VOD. בראיון מרתק שהעניק לעמיתי אבנר שביט ב"וואלה!", בסון מספר שעשה את הסרט כי רצה להרגיש שהוא בן 19 שוב. אך אם אכן היה עושה את הסרט הזה בראשית הקריירה שלו, סביר מאוד להניח שלא היה זוכה לעשות סרט נוסף. כן, הוא עד כדי כך גרוע.

במרכז העלילה אנו מוצאים את ג'ון (לוק סטנטון אדי), רואה חשבון מופנם ובודד שתקוע בשגרה שוחקת ומדכאת. יום אחד נכנסת אל חייו בסערה נערה פרועה ולא צפויה בשם ג'ון (מתילדה פרייס), והכל משתנה מקצה לקצה. השניים מתאהבים מיד - כפי שיכול לקרות רק בסרטים - ויוצאים יחד למסע אימפולסיבי ולכאורה רומנטי בעקבות החלומות שלהם. לנערה יש אקדח, שיער ארוך שצבעו משתנה מרגע לרגע ונטייה לעשות דברים מאוד לא אחראיים (כמו לפרוץ לבתים של זרים, למשל). היא סוחפת את גיבורנו, משחררת אותו מכבליו המטפוריים, ומראה לו שאהבה חשובה יותר מכסף. יפה מצידה, לא?

"ג'ון וג'ון" הוא סרט מיושן, משעמם ונטול כל מקוריות שמבייש את נעוריו של בסון. התסריט עילג ומביך. שני השחקנים הראשיים איומים. התקציב הזעום ומגבלות ההפקה ניכרים בכל פריים כמעט. אין כאן הומור או מתח. אין כאן דרמה או עניין. למרות שהוא נמשך תשעים דקות בלבד, הייתי צריך להתאמץ מאוד כדי לשרוד אותו עד הסוף. לא יודע מה בדיוק עבר בראשו של בסון בשעה שהוא יצר את הסרט, אך מוטב אם היה שומר את מה שיצא לעצמו. דודו טסה כנראה לא יסכים איתי, אך לפעמים עדיף חלומות במגירה מכישלון מפואר.

"ג'ון וג'ון", צרפת 2025

ציון: 1 כוכבים