"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
הכוכבת נגד קוונטין טרנטינו: "נמאס לי"
רוזאנה ארקט חוזרת להתקפה על השימוש החוזר ונשנה של הבמאי בכינוי גנאי גזעני, ומכנה אותו "בלתי קביל" • הדיון מלווה את הפילמוגרפיה של טרנטינו כבר שנים, והוא נחשב לשנוי במחלוקת
רוזאנה ארקט, קוונטין טרנטינו. צילום: רויטרס, Getty

הכוכבת נגד קוונטין טרנטינו: "נמאס לי"

רוזאנה ארקט חוזרת להתקפה על השימוש החוזר ונשנה של הבמאי בכינוי גנאי גזעני, ומכנה אותו "בלתי קביל" • הדיון מלווה את הפילמוגרפיה של טרנטינו כבר שנים, והוא נחשב לשנוי במחלוקת

,עודכן
0השמעה
[object Object]

רוזאנה ארקט מחדשת את ביקורתה על השימוש החוזר שלקוונטין טרנטינובמילת הגנאי הגזענית Nigger על המסך. "נמאס לי מזה", אמרה ארקט, וכינתה את השימוש בכינוי "בלתי קביל", בטענה כי לבמאי ניתן "כרטיס חופשי" לשימוש בביטויים גזעניים שאינה רואה בהם אמנות.

ארקט השתתפה באירוע לציון 30 שנה לסרט "ספרות זולה", שאותו היא מתארת כ"איקוני ונפלא ברבדים רבים", למרות הסתייגותה. בסרט גילמה את ג'ודי, אשתו של סוחר סמים, בתפקיד קטן אך בלתי נשכח שבו היא מתרברבת בפני וינסנט וגה על פירסינג בלשון.

"ספרות זולה",צילום: יחצ

על השתתפותה בלהיט אמרה במרירות: "כולם הרוויחו מזה חוץ ממני". היא הוסיפה כי סירובה לחיזוריו של המפיק הארווי ויינסטין בתחילתשנות התשעים, לאחר מה שתיארה כניסיון אונס, עלה לה במחיר כבד.

הוויכוח סביב בחירות השפה של טרנטינו מלווה את הפילמוגרפיה שלו שנים. בסרטיו מופיעה המילה למעלה מ-200 פעמים בסך הכל. טרנטינו עצמו הבהיר שלא ישנה דבר: "לעולם לא ארכך או אשקר לגבי דמויותיי. אני מאמין ביצירתי בכל ליבי", ציטט אותו Hollywood Reporter, ואף הוסיף שמי שיש לו בעיה - יש סרטים אחרים לצפות בהם.

קוונטין טרנטינו,צילום: EPA

הבמאי ספייק לי מפקפק בכוונותיו של טרנטינו מזה שנים, וטוען שההתמקדות הזו בכינוי הגנאי היא "חוסר כבוד לאבות אבותיו". גם הבמאי לי דניאלס מתנגד: "המילה הזו שייכת לאפרו-אמריקאים", אמר, ודחה את הטענה שהמתנגדים פשוט לא צריכים לצפות. "זו לא התשובה, וזה לא משהו שטרנטינו רשאי להכריז עליו".

לעומתם, מי שבוחר להגן על הבמאי טוען כי הדיאלוגים מונעים על ידי הדמויות ומעוגנים היסטורית. סמואל ל. ג'קסון, למשל, אמר כי "לא הוגן למקד את האש בטרנטינו. הוא מספר סיפורים שבהם דמויות מדברות בדרכים המתאימות לעולמותיהן".

דמותו של קלווין קנדי בסרט "ג'אנגו ללא מעצורים",צילום: AP

ג'יימי פוקס, שכיכב ב"ג'אנגו", טען שנוכחות הכינוי הייתה הכרחית להקשר ההיסטורי, וסיפר כי לליאונרדו דיקפריו היה בתחילה קשה לומר את המילה בתדירות כה גבוה - אך תמיכת חברי הצוות עזרה לו לעבור את הסצנות הללו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו