זה לא סרט מקורי או מלהיב במיוחד - אז למה כדאי לכם לצפות בו?

למרות שיצא לאקרנים לפני יותר משלושים שנה, עושה רושם ש"היט", של מייקל מאן, הוא עדיין סרט הפשע המשפיע ביותר בסביבה.

קחו את "פשע 101", לדוגמה, המותחן החדש בכיכובם של כריס המסוורת', מרק רפאלו, האלי ברי ובארי קיוגאן, שעולה כעת בבתי הקולנוע. הסרט אמנם מבוסס על נובלה של הסופר דון ווינסלו שראתה אור לפני כמה שנים, אך הסיפור עצמו כולל שורה ארוכה של רכיבים שמוכרים לנו היטב – גם מ"היט", אבל גם מגוף העבודות של מייקל מאן באופן כללי (ובאופן ספציפי מסרטים כמו "גנב" ו"הנוסע").

למשל, העלילה מתרחשת בלוס אנג'לס; במרכזה נמצאים גנב ושוטר שמשחקים "חתול ועכבר"; לגנב יש "קוד" אתי שמנחה אותו, ובת זוג שאינה יודעת במה הוא עוסק; השוטר הוא טיפוס אובססיבי ועיקש שאשתו עזבה אותו; ואני יכול להמשיך ולהמשיך.

המסוורת', שמגלם את הגנב, ורפאלו, שמגלם את השוטר, כבר הפליאו לשתף פעולה ב"ת'ור: ראגנארוק", והיו צמד חמד של ממש. אבל לשניים גם יש את ההיסטוריה הפרטית שלהם עם מייקל מאן: המסוורת' כיכב במותחן הסייבר "בלאקהאט", שמאן ביים ב-2015, ואילו רפאלו גילם את הבלש שדולק בעקבות טום קרוז ב"הנוסע".

בכלל, לרפאלו יש לא מעט אנשי חוק ברזומה. הוא גילם שוטרים גם ב"זודיאק", "תשוקה חותכת" ו"שאטר איילנד", וממש לאחרונה עשה את אחד התפקידים הטובים ביותר בקריירה שלו בתור סוכן FBI בסדרה "משימה" ("Task"), שזמינה ב-HBO מקס (למרות הביקורות המעולות שקיבלה, התעכבתי עם הצפייה ב"משימה" במשך כמה חודשים טובים כי בשנים האחרונות אין לי ממש כוח לרפאלו ולעמדות האנטי-ישראליות שלו, ואני לגמרי אבין אם גם לכם אין כוח לנודניק הזה עכשיו. אבל למרות היותו בלתי נסבל לחלוטין בתור אישיות ציבורית, הוא עדיין שחקן מצוין).

על כל פנים, ההקדמה הארוכה הזאת בעיקר באה לומר שאין שום דבר מקורי ב"פשע 101", וכבר ראיתם וחוויתם את כל מה שיש לו להציע לכם, בווריאציה כזאת או אחרת. אבל לפחות בארט לייטון, הקולנוען הבריטי שכתב וביים, מגלה כבוד ונאמנות למקורות, ולפחות הביצוע שלו מושקע, מסוגנן ולא מביך בשום צורה.

בניגוד לחיקויים נחותים יותר של "היט", כמו "מאורת הגנבים", למשל, סרטו של לייטון שומר על פאסון איכותי, אינו מזלזל בקהל, ונמנע מטריקים ומפעלולים לא הגיוניים בסגנון סדרת "מהיר ועצבני". הסיפור שלו אמנם רחוק מלהיות אפי, אבל לייטון גורם לו להרגיש גדול וקולנועי. לוס אנג'לס והאוטוסטרדות המסנוורות שלה הופכות להיות גם הן לדמויות משמעותיות בסרט. האווירה מקפידה להיות מהורהרת ומלנכולית ובעיקר משדרת בדידות.

כמתבקש, המסוורת' ורפאלו נמצאים כאן על הקצה השני של הסקאלה יחסית למקום שבו הם נמצאים כשהם מגלמים את גיבורי העל של מארוול, ולפיכך התוצאה היא ההפך המושלם מהכיף ומהמשחקים של "ת'ור: רגנארוק".

המסוורת' מופנם וכמעט אנטי-כריזמטי בתור מייק, שודד התכשיטים המחונן והחמקמק. כמיטב המסורת ביקום הקולנועי המייקל מאני, לא מעט סצינות מוקדשות למערכת היחסים המגושמת שגיבורנו הגנב מנסה לטפח עם אזרחית שומרת חוק (מוניקה ברברו, במקרה הזה), ובואו נגיד שאיש שיחה גדול הוא לא. בעבודה, מייק הוא אשף אמיתי כמובן. אבל ברגע שהוא עוטה על עצמו בגדים אזרחיים ומנסה להיות כמו כולם, הוא די קלולס.

רפאלו, לעומת זאת, הוא הבלש שצריך לפצח את התעלומה לבדו, כי אף אחד מעמיתיו אינו מאמין שהתיאוריות שלו נכונות. הוא היחיד שמזהה את דפוסי הפעולה של מייק, וכמובן שהוא מתקשה להסתיר את ההערכה שלו למקצוענות ולמשמעת שמגלה יריבו. אבל הוא נותר נחוש לתפוס אותו בכל זאת. כי מלבד המרדף הזה, אין לו ממש חיים. במובן הזה, גם החתול וגם העכבר שלנו די דומים.

את העניינים מסבכים האלי ברי, בתור אשת ביטוח מתוסכלת שמוצאת את עצמה לכודה בין החתול לעכבר, ובארי קיוגאן, בתור גנב צעיר והרבה פחות ממושמע מזה שמגלם המסוורת'. לזכותם של השניים ייאמר שנוכחותם הופכת את ההתרחשויות לקצת פחות צפויות (עוד שני פרצופים מוכרים שצצים לכמה רגעים כדי להגיד שלום הם ג'ניפר ג'ייסון לי וניק נולטה).

באורך של כמעט שעתיים וחצי, אין ספק שלייטון לוקח את הדרך הארוכה עם הסיפור הדי בסיסי והלא מאוד עסיסי ו/או מסובך הזה. אך למרבה הצער, במקום שהאורך המופלג ייתרגם לעומק, לעניין ולמשקל, הוא בעיקר מיתרגם לפיהוקים. זה שהסרט נעדר הפתעות כמעט לחלוטין, עוד מילא. אבל זה שהוא מבזבז כל כך הרבה זמן בזחילה מנקודה צפויה אחת לנקודה צפויה שניה - זה כבר דבר שיותר קשה לגלות כלפיו סלחנות.

האקשן עצמו, יש לומר, מטופל במקצוענות לא פחות מרשימה מזו שמפגין מייק גיבור הסרט, ולייטון כן מקפיד לפנק את הצופים בחופן סיקוונסים מסעירים. אבל הרווחים בין סצנת שוד אחת לאחותה גדולים למדי, וכך גם הרווחים בין סצנות המרדף הבלתי נמנעות. מה שבכל זאת מצליח להציל את הסרט בסופו של דבר, ולחלץ אותו ממלתעות הבינוניות, הוא חלקו האחרון, ששולף טוויסט חביב מהשרוול, שכמעט מצליח להצדיק את גרירת הרגליים הגדולה שמובילה אליו.

בסופו של יום, "פשע 101" הוא סרט פשע סולידי, מקצועי ובסך הכל מבדר, שהיה ללא ספק משתפר אם היה קצת מהודק ואנרגטי יותר (וקצת אווירתי ומהורהר פחות). הוא אמנם אינו משתווה ברמתו למקורות ההשראה שלו. אבל הוא כן יעביר לכם את הזמן בנעימים יחסיים בשעה שאתם ממתינים להגעתו של "היט 2". הצילומים, להזכירכם, מתוכננים להתחיל באוגוסט.  

"פשע 101", ארה"ב 2026

ציון: 3.5 כוכבים