הסרט הזה נכנס לקרביים של החברה החרדית - אבל לא מספיק

משי קליינשטיין מגלמת אישה חרדית שמתמודדת עם מותו המיותר והטרגי של בנה היחיד ב"חשבונות שמיים" - סרט הביכורים המעניין אך הלא חד מספיק של התסריטאית-במאית אסתי שושן.

מצד אחד, זוהי יצירה מסקרנת ואמיצה שמספקת הצצה לקרביים של החברה החרדית ושאינה חוששת לאתגר, לבקר ולהטיל ספק בתפיסות מסוימות שפושות בה. אך באותה נשימה, על אף שעלילתו מתרחשת על-פני שנה אחת (מפורים עד פורים), התסריט שחיברה שושן מתקשה לשרטט מהלך רגשי מעמיק ומשכנע דיו עבור דמויותיו הראשיות, והאמירות החשובות שעולות מתוך הסרט אינן מבוטאות בצלילות, בתנופה ובעוצמה הנדרשות. לפחות לטעמי.

קליינשטיין מככבת בתור רות, ואילו אורי אלבי ("קוגל") מופיע לצדה בתור שמואל, בעלה האברך. רות עובדת בארגון החזרה בתשובה, והיא המפרנסת העיקרית בבית, בשעה ששמואל מבלה את ימיו בלמידה שקדנית. לשניים יש גם ילד חמוד ואהוב בן שלוש, אך בוקר אחד, שמואל שוכח אותו ברכב, והילד מת (מן הראוי לציין ששושן בוחרת בחוכמה להותיר את האירוע הנורא מחוץ לפריים).

למרות שרשלנותו הפושעת של שמואל היא זו שהביאה למותו של הילד, המילה "אחריות" כלל לא נאמרת במהלך "חשבונות שמיים". לא על-ידו, ולא על-ידי אף אחד אחר. כי אתם יודעים איך זה. השם נתן. השם לקח. ומי אנחנו בכלל שנשאל שאלות ונפקפק בתכניותיו.

שמואל אמנם מרגיש אשם, אך הוא אינו מכה על חטא. באנוכיותו, הוא מדבר על כך שקרה לו נס, אך הוא אינו מתחנן בפני אשתו שתסלח לו על טעותו הבלתי נתפסת. להיפך. הוא גוזר על עצמו תענית דיבור, והולך ומקצין באמונתו, עד שבאופן בלתי נמנע, הוא גם מתחיל להוציא את תסכולו ואת זעמו על רעייתו.

רות, מצדה, אולי לא אומרת את הדברים בצורה ברורה וישירה (בכל זאת, אישה), אך ניכר שמתחיל להישבר לה - גם מבעלה, וגם מהמצב באופן כללי. משפחתה המורחבת (ריימונד אמסלם וישי גולן מגלמים את הוריה) אינה מאפשרת לה להתאבל כפי שהייתה רוצה להתאבל, ובניגוד לשמואל, הקשר שלה עם הקב"ה דווקא הולך ומתרופף ככל שנוקפים הימים. מה שגם יוצר קונפליקט מפתיע עם מקום עבודתה, שכל מטרתו, כזכור, היא לגרום לאנשים להתחזק.

קליינשטיין עושה עבודה לא רעה בכלל בתפקידה הקולנועי המשמעותי ביותר בינתיים. זוהי אולי לא הופעת משחק מגוונת או דינמית במיוחד, ודמותה אולי אינה מאוד מפותחת או מעניינת (כל מה שאנו למדים עליה זה שהיא אוהבת להקשיב למוזיקה ערבית). אך בשעה ששמואל הבלתי נסבל הולך ומתחפר בתוך המשבצת הצרה והמגבילה שלו, ונשאר דמות שאינה ראויה לחמלה לסימפטיה או לגאולה, לפחות רות הולכת ורוכשת לעצמה מידה מסוימת של עצמאות, ולפחות היא עוברת איזשהו מסע במהלך הסרט.

נכון שהמסע הזה אינו זוכה להיות מתואר במלואו על המסך, ונכון שלא כל חלקיו מוצלחים באותה המידה. הסצנה שבה רות גונבת טרקטור ויוצאת לסיבוב לילי, למשל, תמוהה ומאולצת במיוחד (למרות שהיא מספקת לקליינשטיין תירוץ נדיר לחייך). אך השורה התחתונה שניתנת לחילוץ מהסרט כן מרשימה (בדרכה הצנועה והפמיניסטית), והעובדה ששושן אינה נרתעת מלשאול את השאלות שהיא שואלת במהלך הדרך היא לא דבר של מה בכך. גם אם התשובות עצמן קצת פחות מגובשות וקצת פחות מהדהדות הפעם.

"חשבונות שמיים", ישראל 2025

ציון: 3 כוכבים