ג'ניפר לורנס ל"היום": "כשהבן הראשון נולד הרגשתי שחיי הסתיימו"

אחרי כמה שנים רגועות יחסית, ג'ניפר לורנס שוב פותחת מבערים. ב"תמות, אהובי" השחקנית זוכת האוסקר היא גרייס - אם טרייה ששוקעת בבדידות ובדיכאון, ושהולכת ומאבדת את הקשר שלה עם המציאות ועם עצמה בחודשים שלאחר לידת בנה הבכור.

בן זוגה האוהב והאמפתי של גרייס (בגילומו של רוברט פטינסון) עושה כמיטב יכולתו כדי לעזור, אך גם הוא נותר חסר אונים לנוכח המשבר החריף שמשתק את רעייתו, ושמוריד אותה בהדרגה מהפסים.

זהו תפקיד מאתגר, נועז, מרשים ומתיש, שדורש מלורנס בת ה־35 לחשוף את נשמתה ואת גופה - ולא בפעם הראשונה (ע"ע "אמא!" של דארן ארונופסקי, שאותו עשתה לורנס לפני שהיתה אם בעצמה). בין השאר, תוכלו לחזות בכוכבת המוכשרת בשעה שהיא צורחת, בוכה, רוקדת, מתפקעת מצחוק, זוחלת כמו חיית טרף, שוברת מראות עם הראש, ממציאה לעצמה מאהב והולכת מכות עם פטינסון.

אלא שבשעה שרוב השחקנים היו חושבים פעמיים לפני שהיו מתחייבים להשתתף ביצירה כה קיצונית ומטרידה, שעוסקת בנושאים שבדרך כלל לא זוכים לטיפול קולנועי (כמו דיכאון לאחר הלידה) - נשמע שסרטים כמו "תמות, אהובי" הם בדיוק הסיבה שבגללה לורנס קמה מהמיטה בבוקר.

"יצר ההרפתקנות התעורר אצלי בשלב מוקדם", היא אומרת ל"ישראל היום" במהלך שיחת זום עם עיתונאים לרגל יציאת הסרט לאקרנים. "בתחילת דרכי כיכבתי בסיטקום והיתה לי משכורת קבועה, ויכולתי להרשות לעצמי להיות בררנית. לא הלכתי לאודישנים של דיסני, והייתי מספיק מודעת לדרך שבה הדברים עובדים כדי להימנע מכך שישימו אותי במשבצת מסוימת. ואז, כשקיבלתי תגובות נלהבות לתפקיד שעשיתי ב'קר עד העצם' (תפקיד הפריצה שהביא לה את המועמדות הראשונה לאוסקר, י"ק), הבנתי פתאום עד כמה מספק התהליך יכול להיות כשאתה עובד עם במאי גדול. מאז אני רודפת אחרי תחושת הסיפוק הזאת".

מי ששלח ללורנס את הספר שעליו מבוסס "תמות, אהובי" הוא לא אחר מאשר הבמאי המהולל מרטין סקורסזה, שחשב כי התפקיד העסיסי עשוי לעורר את סקרנותה ולמצוא חן בעיניה. הוא צדק.

לורנס אכן התלהבה מהספר, שעליו חתומה הסופרת הארגנטינאית אריאנה הרוויץ, והחליטה להפיק את הסרט יחד עם סקורסזה (שעל הדרך גם דאג ללהק אותה לסרטו הבא, לצד לאונרדו דיקפריו). נוסף על כך, לורנס גם גייסה את פטינסון כדי שיככב לצידה, והיא גם זו ששכנעה את הבמאית הסקוטית המוערכת לין רמזי ("מורברן קאלאר", "חייבים לדבר על קווין") לכתוב את התסריט ולהוביל את הפרויקט.

"הדמות של גרייס לא דומה לשום דבר שעשיתי קודם לכן", מסבירה לורנס מדוע חשה שהיא מוכרחה לעשות את הסרט. "זו דמות פואטית ומדהימה. מתבקש להשוות אותה לדמות שג'ינה רולנדס מגלמת ב'אישה תחת השפעה', וזהו אחד הסרטים הכי מעוררי השראה עבורי. היה לי מאוד קשה להבין איך בדיוק אני הולכת לעשות את התפקיד הזה, אבל כשקראתי את הספר הבנתי בדיוק למה מרטי התכוון כשהוא אמר שהוא חשב עלי.

"על פניו, זהו סיפור על דיכאון שלאחר לידה ועל האופן שבו מערכת יחסים בין בני זוג משתנה אחרי שנולד להם תינוק. אבל לין הצליחה להוציא מזה הרבה יותר. למשל, ההחלטה שלה להעביר את זירת ההתרחשות של הסיפור (בספר הזוג מתגורר בצרפת, ואילו בסרט הזוג עובר מניו יורק לבית מבודד במונטנה) השפיעה בצורה רצינית מאוד על הלך הרוח של גרייס.

"כשהבן הראשון שלי נולד, הרגשתי שהחיים שהיו לי קודם לכן הסתיימו ושאני שוב מתחילה את החיים מההתחלה. קהילת האימהות, שהפכתי להיות חלק ממנה, היתה מאוד חשובה עבורי. גם אני הייתי מתחילה להתפרק אם הייתי מוצאת את עצמי תקועה באמצע שום מקום ללא קהילה תומכת, כפי שקורה לגרייס בסרט".

זוג מנצח

למרות המצבים הנפשיים הלא פשוטים שהיא נדרשה להם במהלך הצילומים, ואף שהיתה בהיריון מתקדם עם בנה השני בשעה שגילמה את גרייס, לורנס אומרת שהעבודה על הסרט לא זלגה אל תוך חייה הפרטיים ולא השפיעה עליה יותר מבדרך כלל. את הקרדיט לכך היא נותנת לרמזי, שאותה היא מכנה "משוררת וגאונה", ולשותפה למסך פטינסון, שהשרה אווירה של ביטחון ורוגע על הסט.

"היה נהדר לעבוד עם רוב", היא מספרת, "ממש סמכתי עליו, ולא הרגשתי שיש לו איזשהו צד מסתורי ונסתר. הוא היה מאוד ישיר בגישה שלו, כך שכשצילמנו את הסצנות שבהן אנחנו רבים או את הסצנות שבהן אנחנו מקיימים יחסי מין, חשתי שאני מתמודדת עם הדמות שהוא מגלם, ולא איתו. לא הייתי צריכה להיות מוטרדת מהשחקן שנמצא מתחת לדמות - וזה דבר מאוד משחרר כשעושים סרט מסוג זה.

"גם רוב וגם אני היינו במקום מאוד דומה בחיים בזמן הצילומים. שנינו נמצאים במערכת יחסים, שנינו הורים יחסית טריים, אז היו הרבה חוויות אישיות שיכולנו להביא לשולחן כדי להוסיף ליצירה ממדים נוספים. אבל לא הרגשתי שאני מביאה משהו מהחיים האישיים שלי אל תוך הסרט. אף פעם לא התקשיתי לעשות את ההפרדה בין העבודה לבין החיים הפרטיים שלי".