הפסטיבל הבינלאומי על הכוונת של תנועת החרם נגד ישראל

תנועת עובדי הקולנוע למען פלסטין, קואליציה בינלאומית של יותר מ-8,000 יוצרי קולנוע, מפיקים, אנשי צוות וטכנאים, קוראת שוב לתעשיית הקולנוע להביע עמדה פוליטית נחרצת נגד ישראל - כעת ימים ספורים לפני פתיחתפסטיבל ברלין.

התנועה שהוקמה במהלך המלחמה בעזה פועלת לסיום מה שהיא מכנה "ההשמדה של הפלסטינים" ולהבטחת חופש ביטוי לאמנים המבקרים את ישראל ו"נמנעים מהשתקה או מסינון קולות נגד הכיבוש". יוזמי התנועה מתארים את פעילותם כבניית "מרחבים ותשתיות התנגדות" למלחמה ולצנזורה התרבותית סביב סוגיית פלסטין.

בספטמבר האחרון עוררה התנועה הדים רחבים עם עצומה שעליה חתמו למעלה מ-1,200 אנשי קולנוע וטלוויזיה, ובהם השחקנים אמה סטון, אוליביה קולמן, מארק רופאלו, טילדה סווינטון, חאווייר ברדם, איימי לו, סינת'יה ניקסון ומליסה בררה, שהתחייבו להימנע משיתופי פעולה עם מוסדות, חברות וגופים ישראלים שלדבריהם "מעורבים ברצח עם ובמשטר האפרטהייד נגד העם הפלסטיני".

עתה, במועד סמוך לפתיחת פסטיבל הסרטים של ברלין 2026 (ולא לראשונה), חוזרת התנועה למוקד תשומת הלב בעקבות פנייה פומבית חדשה תחת הכותרת: "האם פסטיבל ברלין יכול להמשיך לשתף פעולה עם דיכוי פלסטיני?". בהצהרה שפורסמה השבוע בעמוד הרשמי של התנועה קראו חבריה לאנשי קולנוע ולאנשי קהל "לעשות שימוש במצפונם" כדי לשקול את השתתפותם בפסטיבל, בטענה שהנהלתו ממשיכה לגלות "גזענות אנטי-פלסטינית ואנטי-ערבית, וצנזורה כלפי אמנים המבקשים להשמיע קולות סולידריים".

התנועה מאשימה בין היתר את הנהלת הפסטיבל ב"שותפות לפשעים" בכך שהיא מתיישרת עם מדיניות "ממשלת גרמניה הפשיסטית ההולכת ומתחזקת", שלדבריה "מממנת ומחמשת את ישראל".

מנהלת פסטיבל הסרטים ברלין, טרישיה טוטל / EPA

הקמפיין הנוכחי נוצר על רקע המהדורות האחרונות של פסטיבל הסרטים ברלין. בשנת 2024, כך נכתב, גורם מתוך הפסטיבל דיווח על עובד זוטר למשטרה והאשים אותו בפעילות פלילית לאחר שעשה שימוש בקריאה "מהנהר ועד הים" בהתכתבות פנימית, מה שהוביל לכך שבקשתו לאזרחות גרמנית נשללה. העמדה הרשמית של הפסטיבל, שאסר ביטויי סולידריות עם פלסטין, הובילה אז לחרם שקט מצד יוצרים רבים שסירבו להגיש סרטים או להשתתף באירוע - לדברי התנועה. תקרית דומה התרחשה בפברואר 2025, כשיוצרי קולנוע שדיברו נגד "ההשמדה בעזה" נחקרו בידי המשטרה.

בהצהרתם דורשים חברי התנועה ותומכיה כי הנהלת הפסטיבל תפרסם הצהרה רשמית "המאשרת את הזכות הפלסטינית לחיים, חירות וכבוד", תכיר ב"רצח העם של ישראל בעזה" ותתחייב להגן על חופש הביטוי של אמנים. בנוסף נדרשים מנהלי הפסטיבל להיענות לקריאת תנועת Strike Germany הכוללת התחייבות להגן על אמנים התומכים בתנועת ה-BDS, לשמור על הגדרה אחידה לאנטישמיות שאינה מדכאת ביקורת על ישראל ולהפסיק בדיקות פוליטיות לאמנים - זאת למרות שהתנועה עושה את אותו הדבר ליוצרי קולנוע ישראלים.

כמו כן, בתנועה מבקשים מהנהלת הפסטיבל "לתקן את הנזק שנגרם" באמצעות הכללת תוכנית ייעודית לקולנוע פלסטיני, מימון משלחת יוצרים פלסטינים לפסטיבל ולשוק האירופי המתלווה אליו, ומתן חסות מוסדית שתבטיח להם ביטחון וייצוג. התנועה משווה זאת לתמיכה הרחבה שהעניק הפסטיבל בשנים האחרונות ליוצרים מאוקראינה ואיראן, על אף השוני כמובן.

בהקשר רחב יותר, קושרת התנועה את התנהלות הפסטיבל למגמה מדאיגה של "דיכוי ממלכתי" בגרמניה: שימוש בכוח משטרתי נגד הפגנות פרו-פלסטיניות, פשיטות על בתי פעילים ובתי קפה, ואיסורי כניסה לידוענים התומכים בעזה, לדבריהם.

בחתימת ההצהרה קובעת התנועה כי "על כל פסטיבל קולנוע מתקדם להכיר באחריותו המוסרית ולתת במה לקולנוע פלסטיני", תוך קבלת כללי הפעולה של מכון הקולנוע הפלסטיני ו- PACBI (קמפיין פלסטיני לחרם אקדמי ותרבותי על ישראל), ובהם קיום עקרונות תנועת החרם BDS".